הכללים משקפים את המטרות, הערכים והנורמות של המשפחה. הם מייצגים את סדרי הקבע של המשפחה הספציפית שלכם – את העשה ואל תעשה. כך, יכול להיות שבמשפחות שונות יהיה אותו כלל, כשהרציונל או הערך שעומדים מאחוריו שונים לחלוטין. בואו ניקח לדוגמא את הכלל "בבית שלנו אוכלים ליד השולחן במטבח" – במשפחה אחת הערך הוא סדר וניקיון. במשפחה שנייה הערך הוא המפגש המשפחתי ליד השולחן. במשפחה שלישית – בריאות, כדי שלא ינשנשו כל היום מול הטלוויזיה, בלי לשים לב מה הם אוכלים.
מה שחשוב הוא שהכלל חל על כולם, שיש היגיון שעומד מאחוריו, ושהוא מוצהר, גלוי וידוע מראש. כמו כן, הפרה של הכלל תגרור תוצאות.
גבול, הוא הביטוי המעשי של הכלל, והוא משתנה בהתאם לגיל וליכולותיו של הילד.
לדוגמא, הכלל הוא שכולנו זקוקים לשינה. שעות השינה הכרחיות לאפשר צמיחה והתפתחות בריאים וזה ההיגיון מאחורי הכלל. אבל הגבול משתנה בין הפרטים במשפחה: בן 11 הולך לישון בתשע, בזמן שאחיו בן ה-3 הולך לישון ב-20.00, לעומת זאת, אמא ואבא הולכים לישון אחרי חצות.
גבולות משתנים, בהתאם למציאות המשתנה במשפחה: זמן חופשה לעומת ימי לימודים, ימים שבהם יש אירועים יוצאי דופן וכד'. כללים לא.
גבול מציבים בתקיפות אדיבה, ובלי כעס. כעס יוצר התנגדות!
א. היו בטוחים בעצמכם ובחשיבות ההגבלה.
ב. היו ברורים ועקביים. כך תעבירו לילד את המסר שאתם תמיד דואגים לו ושאפשר לסמוך עליכם.
ג. הסבירו לילד בקצרה את הערך, או ההיגיון העומד מאחורי הכלל – מדוע אתם מגבילים אותו, ואל תורידו הנחתות – גישה של כבוד.
ד. ההורים נמדדים במה שהם עושים ולא במה שהם אומרים! דוגמא אישית שווה יותר מאלף מילים.
ה. התאפקו ואל תוסיפו בסוף המשפט את ה-"בסדר / טוב?" אתם מיידעים את הילד, אתם לא שואלים את רשותו לגבי דברים שאתם רוצים / צריכים לעשות.
כשהילד יודע מראש, מהם הכללים והגבולות בבית, ומה התוצאה של התנהגות מסוימת, הוא יכול לבחור בדרך בה ינהג, ואילו ההורה יותר רגוע ויודע איך להגיב (בניגוד למצב שבו הוא פשוט נגרר לסיטואציה ומגיב מתוך כעס, או גחמה של רגע). זה מוציא את הכעסים בין הורה לילד.
דרך קלה עבורכם לזכור זאת היא ראשי התיבות: ה נ ע ה
ה–הצהרת כוונות נ–נחישות ע–עקביות ה–הצעת אפשרויות לבחירה.
בהצלחה!
נמאס לכם להיות האיש הרע? תנו לתוצאות הטבעיות לעשות את העבודה בשבילכם
