הורים רבים מבלבלים בין שליטה לסמכות, ולא יודעים להציב גבולות – הם יודעים להיות או שתלטנים, או וותרנים, אך לא מצליחים למצוא את שביל הזהב ולהיות סמכותיים.
הורה סמכותי אינו מנסה לשלוט בילדיו, אלא משמש דוגמא להתנהלות עצמית, כי הוא מבין שהשליטה שלנו היא על עצמנו בלבד, ואין לנו שום שליטה על האחר. הוא מציב גבולות ברורים, בנחישות וביטחון, ובעקביות. הוא אומר ומבצע!
בניית הסמכות ההורית והצבת הגבולות לילדים מתחילה כבר מהרגע הראשון. בעיות שינה הן דוגמא נהדרת להמחיש זאת: תינוקות שנרדמים רק על הידיים, רק בנסיעה ברכב, רק בטיול בעגלה… פעוטות שנרדמים רק במיטת ההורים ומתעוררים הרבה פעמים בלילה, פעוטות שעדיין דורשים האכלות ליליות ועוד. רוב הבעיות נובעות מכך שההורים "זרמו עם הילד" ונתנו לו להכתיב את ההתנהלות. ברוב עייפות, ייאוש ובלבול ההורים פשוט נכנעים לרצונותיו ולדרישותיו של הפעוט. "אין מה לעשות… הילד רוצה על הידיים / בקבוק בשתיים לפנות בוקר / שאסע איתו באוטו עד שיירדם / שאטייל איתו בעגלה… אחרת הוא לא מפסיק לצרוח, אין לי כוח להתמודד עם זה יותר!" – זה מה שהילד 'רוצה', אולם, מה שהילד הזה צריך הוא שמישהו כאן ייקח אחריות ויעשה קצת סדר בבלגן – שמישהו יגיד לו מתי יום ומתי לילה, איך, איפה ומתי הולכים לישון, ושישמור על שיגרה ברורה ועקבית! הילד צריך שיקנו לו הרגלי שינה בריאים ויאפשרו לו ללמוד להירדם בכוחות עצמו!
אז איך עושים את זה?
אחרי שגיבשנו לעצמנו עמדה ברורה וברור לנו מה הרציונל שעומד מאחוריה, צריכה להיגזר מכך משמעות אופרטיבית. זאת אומרת, שאם לתפיסתי החינוכית, חשוב לשמור על בריאות השיניים, או על המשקל, וללמד את הילד הרגלי תזונה נכונים ובריאים, ואם קיבלתי החלטה שזה המסר ואלו הערכים שאני רוצה להעביר לילד, אז אני צריכה לתרגם את זה למעשים – לכלל, שאותו אני אוכפת בבית. למשל, אצלנו בבית הילדים יודעים ששותים מים ולא מיץ, שמותר לאכול חטיף או דבר מתיקה אחד ביום. זה אומר שהילד יודע מראש, שאם הוא אכל בגן סנדביץ' עם שוקולד, או קבע שיבוא אליו חבר אחה"צ והוא ירצה לכבד אותו בחטיף, או שהוא מוזמן ליומולדת בהמשך היום וכד'… הוא מוותר על הקינוח בארוחת הצהריים. כמו כן, חטיף או ממתק, הוא לעולם אינו במקום אוכל, הוא אחרי האוכל… בדרך זו הם גם לומדים "על הדרך" שיעור חשוב בדחיית סיפוקים.
הורים חייבים להבין, כי הצבת גבולות אינה מעשה חד פעמי או מקרי, אלא מדיניות עקבית, תהליך מובנה ומורכב. כאשר אני עושה "שמש אסוציאציות" למילים "חוקים וגבולות" בקבוצות ההורים שאני מנחה, אני נוכחת לדעת כי הורים רבים נרתעים מהרעיון של הורות סמכותית, בניית משמעת והצבת גבולות, ומשייכים לה קונוטציות שליליות. הם טועים לחשוב שהורה סמכותי הוא הורה קר, קשוח, נוקשה ומגביל – "השוטר הרע"…
הורה סמכותי יכול וצריך להיות הורה חם, אוהב, מכיל, תומך ומעודד. הורה שמכבד את הילד שלו ואת רגשותיו, דעותיו ורצונותיו, ויחד עם זאת נענה לצרכים (האמיתיים) של הילד. הורה סמכותי הוא הורה מקשיב, סבלני ואמפאתי, ויחד עם זאת, תורם תרומה חשובה לעיצובו של הילד כבעל ביטחון והערכה עצמית גבוהים, בכך שהוא מאתגר את הילד, מציב גבולות וקובע מהם כללי ההתנהגות, ובא בדרישות הכרחיות והוגנות. בכך הוא מכין את הילד שלו לחיים, ומלמד אותו להתחשב בזולת, לדחות סיפוקים, ולעמוד בתסכולים.
הורה סמכותי הוא הורה שהגדיר לעצמו מטרות ויעדים שאליהם הוא שואף בהורות שלו ויש לו חזון הורי. כאשר ברור לי מה החזון, אני יכול להתחיל לבנות את האסטרטגיה שלי, ולהתחיל לרצף את הדרך לשם. אני יודע כיצד להגיב, ולא עוסק רק ב"כיבוי שריפות". כמו כן, כשהמטרה עומדת לנגד עיני אני יכול לבחון את ההתנהלות שלי מול הילדים, מה מקדם אותי לעבר המטרה ומה מרחיק אותי ממנה? הורה סמכותי הוא מי שקובע את הכללים הנהוגים בבית, והוא גם מי שנוהג את העגלה הזאת. זה התפקיד וזו האחריות שלנו כהורים.
ההבדל בין כלל לגבול – איך מציבים גבולות?
נמאס לכם להיות האיש הרע? תנו לתוצאות הטבעיות לעשות את העבודה בשבילכם
