כאשר הורה מרגיש חסר אונים ולא יודע מה לעשות – הוא נותן לילד עונש. המטרה הלא מודעת של ההורה המעניש היא להטיף מוסר, לבייש, ליצור ריחוק. העונש עצמו, הוא פעולה שרירותית של ההורה בתגובה על התנהגות לא רצויה, שאין לו את הכלים להתמודד איתה. ההורה מרגיש מושפל וחסר אונים ולכן הרבה פעמים העונש בא ביחד עם כעס גדול ולרוב גם לא פרופורציונאלי או קשור ישירות להתנהגות הלא רצויה… הבעיה שעונשים הם בדרך כלל תגובות לא עקביות, שאין בהן בחירה – וזה משאיר את הילד תלוי בהורה.
הדרך הנכונה לעצור ולמנוע התנהגות לא רצויה היא להסביר לילד מראש, מה יהיו ההשלכות של ההתנהגות שלו, ואז הילד עומד בפני בחירה, הוא יודע מה יקרה אם הוא ימשיך בהתנהגות המסוימת הזו והוא יכול להחליט אם הוא מוכן לשלם את המחיר.
יש עקביות – הילד יודע שעל התנהגות X התוצאה תהיה Y. יש קשר הגיוני בין ההתנהגות לתוצאה, ולכן זה כבר לא "עונש" אלא
תוצאה טבעית או הגיונית.
למה העונשים אינם עובדים?
עונשים אינם באים ממקום של חינוך, אלא מחוויה של תסכול, הרמת ידיים וחוסר כלים… ואין בהם באמת הפנמה של ערכים – הילד רק עסוק בעלבון, בהשפלה, בכעס ובכאב. הוא לא פנוי לחשוב על מה שהוא עשה או על המחיר שהוא משלם על החלטתו לנסות לפרוץ את הגבול או להפר את הכלל… הדבר היחיד שהוא לומד מזה, שהכי חשוב להשיג כוח כי מי שיותר חזק קובע והחזק שולט.
מתי אנחנו מענישים את הילדים? כשאנחנו מרגישים מתוסכלים וחסרי אונים לנוכח הכישלון של הניסיון שלנו לשלוט בילדים או להשיג מהם ציות, ובעקבות כך אנחנו מרגישים פגיעה בערך העצמי שלנו כהורים. אנחנו מאמינים שהעונש יכאב לילד ובכך הוא בוודאי ילמד אותו לקח לפעם הבאה…
הבעיה שהעונשים אינם מכחידים התנהגות, כי הם אינם מלמדים את הילד מה הוא מצופה לעשות והם לא מביאים להכללה של ההתנהגות. הדבר היחיד שהילד הנענש לומד, הוא איך לשכלל את דרכיו כדי לא להיתפס ולהצליח להימנע מהעונש הבא.
העונש יעיל כל זמן שהאיום לעונש עדיין קיים ומרחף מעל ראשו של הילד ובתנאי שהוא מספיק כואב ושהילד למד ויודע שההורה אכן מקיים את האיום. ברגע שלא תהיה אכיפה של האיום – ההתנהגות תחזור.
כשילד נמצא במאבק כוח עם ההורה ומרגיש שהוא לא מובן, לפעמים התסכול הוא כל כך גדול שהילד מוכן לשלם מחירים מאוד כבדים, העיקר לנצח! מה שמביא את ההורה להחמיר את הענישה… בסופו של דבר, הילד לומד מודל של כוחנות, שהוא מאמץ לעצמו ומיישם על אחרים – וזה יכול להיות על ההורים בתחומים מסוימים שבהם אין להם שליטה, כמו אוכל, שליטה על סוגרים ולימודים… או על האחים הקטנים בבית, או על ילדים בגינה, בגן ובביה"ס, שנתפסים בעיניו חלשים ממנו.
לסיכום, עונש הוא בעיקר משפיל, פוגע בערך העצמי ובסיכוי שהילד ירצה לשתף אתכם פעולה גם בעתיד.
ההבדל בין כלל לגבול – איך מציבים גבולות?
נמאס לכם להיות האיש הרע? תנו לתוצאות הטבעיות לעשות את העבודה בשבילכם
