ראשית בדקו עם עצמכם, האם הילד מתלונן על כך שהוא מרגיש לא מקובל, או שאתם חושבים שהוא לא מקובל, כי הוא לא מספיק פעיל חברתית לטעמכם?
חשוב להבין, שלכל אחד מאתנו יש צורך שונה באינטראקציה חברתית. יש ילדים שמגיל צעיר מגלים צורך חברתי רב. לעומתם, יש את אלה שהצורך עולה רק בגיל ביה"ס היסודי ואף מאוחר יותר. יש ילדים שיסתפקו בחבר או שניים ויהיו מאושרים, ויש ילדים שתמיד יהיו מוקפים בחבורות.
איך תדעו שיש סיבה אמיתית לדאגה?
אם הילד שלכם נמנע מפעילויות כיתתיות וחברתיות לאורך זמן. אם אתם שומעים על ריבוי של קונפליקטים חברתיים המשפיעים על תפקודו היומיומי. אם הוא מסתגר ומדוכדך, עצוב ולא מתקשר עם הסביבה. אם הוא נעשה מאוד תלותי, באופן שאינו תואם את הגיל, או חסר התמודדות עצמאית עם מצבים חברתיים ביומיום. אם יש התדרדרות מתמשכת בתפקוד הלימודי ולא על רקע לקויות למידה, יחד עם בעיות התנהגות ומשמעת בביה"ס – יש בעיה.
"לא מקובל", או לא "מלך הכיתה"?
גם אם זו תלונה של הילד, לפני שאתם ממהרים לקפוץ למסקנות, בדקו עם הילד שלכם מה זה בדיוק אומר "לא מקובל". האם "לא מקובל" זה אומר שאין לו אפילו חבר אחד? או שזה אומר שיש לו כמה חברים, אבל הוא לא "מלך הכיתה"…
אם אין לו בכלל חברים, והוא לא יודע איך ליצור קשרים חברתיים, התחילו ביצירה ובחיזוק הקשר עם ילד אחד. אם יש לו חברים, אבל הוא מרגיש "לא מקובל", כי הוא לא משתייך לקבוצת העילית של הכיתה, שנו את נקודת המבט שלו על הנושא, בכך שתלמדו אותו את עובדות החיים. לא כל הילדים צריכים ויכולים להיות מספר אחד בכיתה. לפעמים חבר אחד טוב, או שניים, זה הרבה יותר מזה. ילדים רבים אינם מודעים לכך שגם למלך הכיתה יש את הקשיים וההתמודדויות שלו. לפעמים, דווקא הצורך הבלתי נלאה בחברה והרצון להיות כל הזמן מוקף בחברים, ואף פעם לא להישאר לבד עם עצמי, מהווה גורם הסוואה למצוקה רגשית עמה לא רוצים להיפגש.
בדקנו ומצאנו שיש קושי אמיתי – מה עושים?
פעמים רבות אנו מוצאים כי קל לנו, ההורים, לייעץ לילדינו בצורה עניינית ויעילה, בנושאים שונים ומגוונים, אבל ברגע שזה מגיע לתחום החברתי, שם אנחנו הולכים לאיבוד.
למה? יכולות להיות לכך כמה סיבות;
- חוסר ידע – לעיתים איננו יודעים מהן המיומנויות החברתיות הדרושות בגילאים שונים וכיצד ללמדם.
- מעורבות יתר רגשית – אנחנו רואים בכישלון החברתי של הילד, כישלון אישי שלנו ומגיבים בעוצמה לא מתאימה.
- אנחנו מזדהים עם הילד ומתקשים להכיל את סבלו, ואז אנחנו פועלים בצורה לא יעילה; לוחצת מדי, מרפה מדי, מכחישה קשיים, או מעצימה אותם.
- דרך הקשיים של הילד אנחנו חווים מחדש את הקשיים החברתיים שהיו לנו בילדותנו. וכשזה נוגע לנו בעצב חשוף, ומעלה בנו את משקעי העבר, קשה לנו מאוד לעשות את ההפרדה בין מי שאני הייתי כילד ומה שאני חוויתי, לבין הילד שלי והחוויה שלו.
חשוב להבין כי אמפתיה אינה הזדהות. ברגע שאנחנו מזדהים עם המצוקה של הילד – אנחנו כבר לא יכולים לעזור, כי אז אנחנו כבר לא עסוקים בילד יותר, אלא בעצמנו, ובסערת הרגשות שהדבר עורר בנו. לכן, חשוב שנדע לזהות את זה כשזה קורה לנו ולעשות את ההפרדה. הילד שלי הוא לא אני, ומה שקורה לו היום, זה לא מה שקרה לי בילדותי. אנחנו שני אנשים שונים, נפרדים, החווים את הדברים בצורות שונות ומתמודדים איתם בדרכים שונות. ומה שהילד שלי באמת צריך ממני כרגע זה שאכיר בבעיה ואהיה לו אוזן קשבת, שאשים את הרגשות שלי רגע בצד, ואעביר לו את המסר שהוא לא לבד, כי אני כאן בשבילו. שעם קצת הכוונה והדרכה נכונה, הקשיים שלו ניתנים לפתרון, והכי חשוב – שעם כל הקושי, אני סומכת עליו שיש לו את הכוחות ואת היכולת להתמודד עם המצב.
עודדו וחזקו את הדימוי העצמי של הילד
מקובלות בחברה היא מדד חשוב, על פיו ילדים מודדים את ערך עצמם, ולכן ילד לא מקובל, מוצא את עצמו בסיטואציה חברתית הגורמת לו סבל ופוגעת קשה בדימויו העצמי.
האמינו בילד שלכם, שיש לו את היכולות והכישורים הנדרשים כדי להתמודד עם המצב בכוחות עצמו ותווכו את זה במילים! למשל, יש לו את היכולת ליזום ולעשות מאמץ להיות בחברת ילדים אחרים. יש לו את היכולת לשתף פעולה, להציע עזרה ולקבל עזרה, להתחלק, לבצע משימות לפי תור ולהתפשר כשצריך, ממש כפי שהוא עושה בבית עם אחיו. יש לו כישורי שיחה – היכולת להקשיב לחבר, להבין למה הוא התכוון, לדבר בצורה ברורה ומובנת. יש לו את היכולת להבין איך ילדים אחרים מרגישים ולהתחשב ברגשותיהם. יש לו את היכולת להביע רגשות באופן מותאם לסיטואציה, כך שהילדים האחרים יבינו אותו. היכולת לדחות סיפוקים ולווסת בין הצרכים שלי לבין הצרכים של האחר – למשל, לוותר לפעמים על רצונותיי כדי להישמע לבקשות האחר. היכולת לקבל את הכללים והחוקים של הקבוצה או המשחק, והיכולת לשאת תסכול או הפסד.
כל היכולות שציינתי כאן, הן יכולות נרכשות, שאפשר וחשוב ללמוד ולהתאמן עליהן בבית, בחיק המשפחה. כל אלו הם כלים, שהילד יכול להשתמש בהם, כדי להתמודד עם הקושי ולשפר את מעמדו החברתי.
הוא לא צריך שתרחמו עליו. הוא צריך שיהיה שם מישהו בוגר, שקול, רגוע ובוטח, שידע להדריך אותו בצורה ברורה, ממוקדת, מעשית ועניינית. למדו את הילד שלכם כישורים חברתיים; איך לבנות קשרים חברתיים עם בני גילו, איך להסתגל לדרישות המציאות ולקבל החלטות בהקשרים רגשיים, אישיים, חברתיים וערכיים. למדו אותו איך להיות חבר טוב. איך הוא יכול לקחת אחריות ולהחזיר את השליטה לידיו, ומה הוא יכול לעשות כדי לשפר את מצבו; ליזום סיטואציות חברתיות, לחלוק, להקשיב ולהתעניין באחר, לפרגן ולעודד, לשמור על קשר עין, לחייך יותר, לחפש הזדמנויות למתן עזרה. עודדו את הילד להירשם לחוגים, להשתתף בפעילויות חברתיות, אולי להצטרף לתנועת נוער, אולי לצאת למגרש המשחקים, או להזמין אליו חבר. שימו לב שאתם לא לוחצים יותר מדי, ואל תכפו עליו לעשות דברים שאינו מעוניין לעשות. בתחום החברתי, כמו בתחומים אחרים, כשלוחצים מדי, עלולים להכשיל את הילד. הילד עלול לחוות את הקשר החברתי כעניין מעיק וקשה ועלול לפתח כלפיו התנגדות. לכן, תנו לו לבחור את הדרך שהכי מתאימה לו, ואפשרו לו להתמודד עם הדברים בכוחות עצמו ולפתור אותם בדרכו.
בהצלחה.
חשיבותו של המשחק החופשי בקרב ילדים צעירים
אז מה אם לכולם כבר יש? אנחנו לא כולם!
איך יודעים אם הילד בשל להישאר לבד בבית?
איך לעזור לילד ללמוד להפסיד בכבוד
