לרבים מאיתנו, ההורים, יש נטייה לרשום את ילדנו למספר חוגים, בעיקר חוגי העשרה ולימוד. זאת מתוך הרצון לפתח את הילד, והאמונה כי החיים הם סולם, שחשוב להתחיל לטפס בו כמה שיותר מוקדם, כדי שהילד ייצא מוצלח, חכם ויצליח בחיים. בפועל מה שקורה הוא, שככל שתרשמו את הילד ליותר חוגים כך יגדל הסיכוי שילדכם ימאס בהם וירצה להפסיקם. גם ההמלצה לרשום יחד עם חבר זו לא תמיד המלצה טובה – נורא תלוי מי החבר…יש מקרים שזה יכול לעזור, ויש מקרים שזה דווקא יהיה בעוכריכם אם החבר לא יתמיד…
ולאלה האומרים "הילד רצה". הורים יקרים, לילדים צעירים קשה לבחור רק חוג אחד מתוך השפע המוצע להם. וכאן אנחנו נכנסים לתמונה – תפקידנו כהורים לצמצם את מגוון האפשרויות, לעזור לילד להתמקד במה שמתאים לו, ללמד דחיית סיפוקים, ולתת מענה לצרכים האמיתיים (ולא לרצונות) של הילד. מה שהילד "רוצה" זה לא בהכרח מה שהוא "צריך".
ילד זקוק לזמן פנוי, למנוחה ולבילוי אינטימי עם חבריו ובני משפחתו. אחרי שאת רוב שעות היום בילה כחלק מקבוצה גדולה יותר, אפשר להבין שלא תמיד מתחשק לו לשוב ולהיות חלק מקבוצה נוספת גם בשעות אחה"צ. ילד לא תמיד מבין את המשמעויות של המחויבות למספר חוגים ומה המחיר שיצטרך לשלם על כך.
אז מה עושים כשהילד מסרב להמשיך בחוג שהתחיל? האם להכריח את הילד ללכת?
רשמתם את הילד לחוג שהוא ביקש. בהתחלה הוא נורא התלהב, אבל אחרי 2-3 פעמים הוא פתאום מסרב להמשיך ללכת. אני יודעת שחשוב לכם שהילד ילמד אחריות, ושילמד שאם מתחילים משהו צריך לסיים. ובאמת השקענו כסף בחוג שלו (בתלבושת, אביזרים, בתשלום החודשי) ולכן מן הראוי שיסיים את מה שהתחיל, אבל באיזה מחיר? האם אנחנו מוכנים לקלקל את היחסים שלנו עם הילד ולהיכנס איתו למאבקים ומריבות בנושא על בסיס שבועי? האם החוג הוא הדרך היחידה ללמד את הילד אחריות, מחויבות, התמדה והשקעה? אני מאמינה שאלה מיומנויות שהוא יכול לפתח גם בבית ובביה"ס.
ואם אתם בכל זאת רוצים ללמד את הילד שלכם על מחויבות, אחריות והתמדה דרך ההשתתפות וההתמדה בחוגים – אז כדאי שתשמשו לו דוגמא, ותתייחסו גם אתם אל החוגים ברצינות. אם נרשמתם לחדר הכושר / לימודי ערב, או לחוג העשרה כלשהו – התמידו בעצמכם. לפני רישום הילד לחוג, תאמו ציפיות עם הילד – הסבירו מראש את המחויבות ומה משמעותה ("בכל יום ראשון, בשעה… אסיע אותך לחוג ושם… באותו היום לא נוכל לקבוע להיפגש עם חברים… יתכן ותצטרך לחכות שגם אחיך יסיים את החוג שלו…"), אמרו לילד שכשאתם משלמים על החוג, אתם מצפים ממנו להתמיד, גם בימים שלא יתחשק לו לצאת מהבית. הקפידו להגיע לחוג בזמן, שמרו על כללי החוג, על התלבושת – אם יש כזו. הקפידו לא לדלג על מפגשים גם כשקר ויורד גשם, ועשו מאמץ מיוחד כשזה מתנגש עם תוכניות אחרות…
והכי חשוב – זכרו שחוג אמור להיות כיף, זה אמור להיות מקום שהולכים אליו מרצון, מתוך בחירה חופשית. חוג זו לא חובה, זאת זכות – ולכן, אני לא בעד להכריח. יחד עם זאת, כדי להעביר לילד את הערך לכסף, למחויבות ולהתמדה, כן הייתי מבקשת מהילד ללכת עוד מספר פעמים ואז להחליט. אם אחרי זה הוא עדיין לא ירצה להמשיך – כמעט בכל המקומות ניתן לבטל את ההשתתפות בחוג עד לתאריך מסוים. לא שווה לכם לריב על זה ולהכריח את הילד ללכת למקום שהוא לא נהנה בו. הבדילו בין עיקר לטפל ושמרו את המאבקים לדברים החשובים באמת.
מקובלות חברתית – עד כמה זה תלוי בנו?
חשיבותו של המשחק החופשי בקרב ילדים צעירים
אז מה אם לכולם כבר יש? אנחנו לא כולם!
איך יודעים אם הילד בשל להישאר לבד בבית?
