בעידן בו הדחף לתחרותיות ולהישגיות הולכים ומתעצמים, גובר הרצון להחיש את קצב התפתחותו הטבעי של הילד. אנחנו קובעים לו לו"ז צפוף ושולחים אותו לכמה שיותר חוגי העשרה, מלמדים אותו את האותיות והמספרים כבר בגיל 4, ואם נשאר לו קצת זמן לשחק, אנחנו תמיד מעדיפים שינצל אותו לאיזה משחק קופסא איכותי. האם נכון, והאם כדאי, להגביל את זמן המשחק החופשי לטובת הלמידה הדידקטית?
למשחק החופשי בגיל הרך, חשיבות רבה והוא הכרחי להתפתחותם התקינה של ילדינו, בכל הרמות ובכל ההיבטים (רגשית, קוגניטיבית, חברתית, גופנית). למעשה, מחקרים רבים קושרים בין משחק פיזי (שימו לב – לא מדובר כאן במשחקי קופסא, או במשחקי מחשב) להתפתחות תקינה של חלקים ותפקודים שונים במוח! לילדים צעירים יש יכולות למידה מדהימות. כל שצריך לעשות הוא רק לאפשר להם זמן משחק חופשי, תוך הענקה של תחושת הביטחון, שהם מסוגלים לשחק וללמוד לבדם, עם עצמם. ילדים שמשחקים משחקים חברתיים, פיזיים, מחוספסים (מה שאנחנו קוראים "משתוללים"), כמו גם ילדים שמרבים במשחקי דמיון ומשחקי תפקידים, הם ילדים שלומדים היטב – בראש, בגוף ובידיים. הם מאלתרים, מתרגשים, שוקעים כל כולם בחוויה ושוכחים מהכל, ממציאים כללים, מפנימים אותם וגם חורגים מהם.
המשחק חשוב לסיפוק צרכיו הרגשיים של הילד
תחושת המסוגלות של ילד, אשר בנה בניין מלגו או מקוביות, גורמת לו תחושת סיפוק עצמי, שמחה גדולה והנאה עצומה! כמו כן, הערכת האחרים המשמעותיים את ביצועיו, הינה בעלת ערך ריגושי רב, ומפתחת תחושת ערך, ביטחון עצמי ודימוי עצמי גבוהים.
ברמה הרגשית, המשחק הדמיוני מספק לילד הזדמנות למימוש הפנטזיות שלו, הפגת הבדידות, ולפורקן רגשי, ומהווה כלי עיקרי להתמודדות עם קונפליקטים, ולהתגברות על פחדים וחרדות. דרך המשחק הילד יכול לבטא משאלות כמוסות, שהוא מאמין כי אינן ניתנות להגשמה במציאות, כמו למשל להיות אמיץ, חזק וכל יכול.
המשחק תורם לעיצוב הזהות המינית של הילד, וללמידת תפקידי המינים השונים.
דרך האינטראקציה עם ילדים אחרים הילד מגלה שלא תמיד רגשותיו זהים לרגשות חבריו, ומגיע לתובנה כי יש תגובות רגשיות שונות.
בזמן משחק חופשי, הילד מתיר את ההגבלות והאיסורים שחלו עליו במחיצת המבוגר, ומבטא את רגשות התסכול המצטברים אצלו. דרך משחקי הדמיון ומשחקי התפקידים, הילד זוכה להתנתק זמנית מהמציאות ולגלם תפקיד של מישהו אחר השונה מעצמו. באופן זה הוא מתנסה בתפקידים שונים (למשל "הילד הרע"), מבטא דחפים תוקפניים בסביבה מוכרת, ומביע רגשות "אסורים" או "שליליים", מבלי לפחד שיאבד את אהבת הוריו, או יעורר את כעסם.
משחק חופשי תורם רבות ברמה הקוגניטיבית
המשחק מאפשר לילד להכיר מגוון חומרים ומרקמים שונים. דרך המשחק, הילד לומד לשיים, למיין, להבחין במשותף ובשונה, בחפצים אתם הוא בא במגע, ולומד על תכונות החומר ואפיוניו.
ניקח את משחק הקוביות לדוגמא. כל משחק קוביות פשוט הוא הזדמנות פז ללמידת שמותיהם של צורות הנדסיות שונות, הכרות עם מושגי מרחב, כגון: קרוב-רחוק, למעלה-למטה, מושג היחסיות (גדול-קטן), פיתוח היצירתיות והחוש האסתטי (צבע, סימטריה, אסימטריה וכו'). בנוסף, הקוביות מלמדות את הילדים את חוקי הפיסיקה (שווי משקל, כוח משיכה, יציבות), אמדן (הערכה) ופתרון בעיות חשבוניות, כאשר הילדים סופרים את מספר הקוביות הקיימות ומשערים מה מספר הקוביות הנחוצות להשלמת משימתם. הם לומדים שהוספת קובייה אחת לשתיים יוצרת ביחד שלוש קוביות… אפילו שברים פשוטים אפשר ללמוד דרכן, כאשר הילד נוכח כי חלקי צורות יוצרים צורה שלמה אחת.
משחקי הדמיון השונים (או משחקי ה"כאילו") הינם חיקוי מוקטן לחיים מציאותיים, שהילד יכול למלא בהם תפקיד של מבוגר, ולחקות את דמות ההורה איתו הוא מזדהה. לעיתים המשחק מציב אתגרים מחשבתיים, הדורשים יצירתיות ומיומנויות של ארגון, תכנון, זיכרון ושיקול דעת. תוך כדי משחק, פעמים רבות, הילדים ממיינים עצמים על פי קטגוריות/מיקומם המתאים, מתרגלים מנייה וספירה סידורית (למשל: אני ראשון, אתה שני והוא שלישי), ותפיסת מושגי כמות (יותר- פחות, הרבה-מעט) ועוד.
המשחק החופשי חשוב מבחינה חברתית
המשחק מהווה שדה אימונים חברתי טבעי, משמעותי ביותר, בתהליך הסוציאליזציה והאינטראקציה החברתית. דרך המשחק הילד לומד כיצד לחיות בחברה, מפנים נורמות חברתיות ומשפר את כישוריו החברתיים. דרך המשחק הוא לומד שיתוף פעולה, ניהול מו"מ, מיומנויות שכנוע, התמודדות עם ניצחון והפסד, ציות לכללים וחוקים, מתי לוותר ומתי לעמוד על שלו, איך להתפשר, סבלנות ודחיית סיפוקים (כאשר הוא נדרש לחכות לתורו), איך לקשור קשרים חברתיים, איך לקרוא נכון את המציאות החברתית, להבין, להביע אמפתיה, וגם להתחשב, ברצונותיו ובצרכיו של הזולת, להחליף רעיונות, לקבל החלטות, להתחרות – תוך שמירה על החוקים וכבוד הזולת. בזמן המשחק מתמודד הילד עם בעיות חברתיות כגון, אמת ושקר, צדק ומוסר, ועליו לנקוט עמדה – למידה חשובה מאוד להתפתחותו של הילד ברמה הערכית והמוסרית.
המשחק תורם לילד גם מבחינה גופנית, ומפתח שליטה מוטורית טובה יותר באברי הגוף (מוטוריקה עדינה וגסה – תלוי בסוג המשחק) ואת התיאום ביניהם (קואורדינציה).
כישורי שפה
אפילו השפה של הילד מתפתחת במהלכו של המשחק החופשי. התקשורת המילולית בין הילדים מחייבת את הילד לשלוט היטב בשפה, ולשוחח בצורה מדויקת, על מנת שיהיה מובן לאחרים. וכך, הילד מרחיב את אוצר המילים שלו, ומשפר את כושר ביטויו.
לסיכום, זמן משחק חופשי מלמד את הילד לא פחות מפעילות 'לימודית' ב"משחק דידקטי" סביב השולחן. כמו כן, בוודאי תסכימו איתי אם אומר שאבולוציונית, ההשפעה ההדדית בין המוח האנושי למשחק, לא נועדה להתפתח בישיבה מול מסכי המחשב או הטלוויזיה. אם כי גם למשחקי המחשב יכולה להיות תרומה לא מבוטלת להתפתחותו של הילד בעידן הדיגיטלי של היום, אבל הכל עניין של מידה – וזה כבר נושא לכתבה אחרת. לכן, המלצתי לכם, הגבילו את "זמן המסכים" ל-עד שעתיים ביום (כולל הכל: מחשב, טלוויזיה וסמארטפון) ועודדו את ילדיכם לצאת החוצה ולשחק בכדור, להיפגש עם חברים, או לשחק עם אחיהם בבית. להיות באינטראקציה חברתית אמיתית, להיות בתנועה, להכין הצגה, לשחק משחקי דמיון, משחקי תפקידים, משחקי בניה והרכבה וכד'.
מקובלות חברתית – עד כמה זה תלוי בנו?
אז מה אם לכולם כבר יש? אנחנו לא כולם!
איך יודעים אם הילד בשל להישאר לבד בבית?
איך לעזור לילדים ללמוד להפסיד בכבוד
כל מה שרציתם לדעת על חוגים – חלק א'
כל מה שרציתם לדעת על חוגים – חלק ב'
