האם עצרתם פעם לחשוב מה החלק של ההקשבה בתוך הזוגיות שלכם?
לכאורה פעולה כל כך פשוטה, יומיומית ושגרתית שמתקיימת מעצמה, שאנחנו בכלל לא נותנים עליה את הדעת. אז זהו שזאת בדיוק הבעיה. מסתבר שלהקשיב, זה לא כזה פשוט – ובלי הקשבה ובלי מעט אמפתיה אין קירבה ואין אינטימיות.
חמישה סימנים שאומרים שאתם לא באמת מקשיבים
הסימן הראשון הוא כשתוך כדי השיחה אתם עושים דברים אחרים, או חושבים על דברים אחרים – אתם מכירים את זה שאתם מדברים עם בני הזוג תוך כדי שטיפת כלים, החתלה או שאתם בדיוק מקלחים את הילד כשהגב מופנה אליהם? או חושבים לעצמכם בראש "כמה כלים עוד מחכים לי בכיור, אוי, רציתי להפעיל היום גם מכונת כביסה"… בני הזוג שלכם עומדים ומשתפים אתכם במשהו משמעותי שקרה להם בעבודה ואתם אומרים להם "יופי, כן, כן, תמשיך/י, אני שומעת אותך" אבל חושבים על דברים אחרים ואפילו לא מסתכלים עליהם… וכל שפת הגוף שלכם משדרת חוסר הקשבה. וכשבני הזוג מרגישים לא מוקשבים על בסיס קבוע, לאט לאט הם מסיקים שאתם לא באמת מעוניינים לשמוע, או שאולי זה משעמם אתכם לשמוע על העבודה שלהם ומפסיקים לשתף, וכך כל השיחות הופכות להיות שיחות פונקציונליות על רשימה של מטלות שצריך לעשות. הסימן השני, כשאתם עסוקים בביקורת ושיפוטיות. הסימן השלישי, כשאתם עסוקים במתן עצות, ובצורך שלכם לתת פתרונות. הסימן הרביעי הוא כשבני הזוג שלכם מתלוננים שאתם לא מתעניינים בהם, או לא מבינים אותם, או פשוט אומרים לכם במפורש "את/ה לא מקשיב/ה לי" והסימן האחרון הוא כשמתרבות המריבות, אי ההבנות ויש תחושת ריחוק הולכת וגדלה.
אז בואו נדבר רגע על למה זה קורה לנו ולמה כל כך קשה לנו להקשיב?
זה קורה בגלל שאיננו מורגלים בכך וגם בגלל כל הרעשים החיצוניים שמסיחים את דעתנו, למשל ההתמכרות למסכים ולנייד, או הילדים שדורשים את תשומת לבנו בכל רגע נתון, וזה קורה בגלל הרעשים הפנימיים, כמו הקושי להתרכז באחר ולא בעצמנו – מכירים את זה שאתם מתחילים לספר משהו לחבר/ה והם מיד קופצים עם הסיפור שלהם? "מה את/ה מדבר/ת, תשמע/י מה קרה לי!" מרוב הזדהות אנחנו נורא רוצים לספר שגם לנו קרה בדיוק אותו הדבר – ומעבירים את הזרקור בחזרה אלינו…
פעמים רבות אנחנו סבורים שבני הזוג מצפים מאתנו שנמצא להם פתרונות- אנחנו חושבים שאנחנו יודעים בדיוק מה השני צריך לעשות, כי אנחנו מכירים אותו ויודעים מה טוב בשבילו. ואז אנחנו ממהרים להביע את דעתנו, לייעץ ולפתור לו את הבעיה.
לפעמים זה פשוט מתוך עייפות וחוסר עניין – הקשבה דורשת מאיתנו לעשות מאמץ מיוחד ולהיות סבלניים ומרוכזים.
חוסר פניות וחוסר זמן – אנחנו טרודים במיליון משימות ועניינים אחרים וקשה לנו, טכנית, לפנות זמן איכותי להקשבה…
הקשבה מחייבת פתיחות למחשבות ודעות שונות מאלו שלנו, ללא שיפוטיות.
הרצון לעזור – פעמים רבות קשה לנו להאמין שהאזנה בלבד, ללא עצות ופתרונות, יכולה לסייע. אנחנו מרגישים צורך לעשות משהו אקטיבי על מנת לעזור לבני זוגנו, בזמן שכל מה שהם זקוקים לו באותו רגע הוא רק חיבוק ושנהיה איתם רגע במקום שהם נמצאים, מבלי להיבהל…
כשמישהו מקשיב לנו באמת, עוזב את הכל בצד, מסתכל לנו בעיניים ורק מקשיב, אנחנו מרגישים פתאום חשובים, אהובים ורצויים. מספיק חשובים בשביל שהוא או היא יתפנו מכל עיסוקיהם וייתנו לנו את תשומת ליבם המלאה. זה מרגיש שאכפת לו/ה ממני. זה מרגיש שמעניין אותו/ה לשמוע את מה שיש לי להגיד, וזה באופן אוטומטי מעלה את תחושת הערך שלנו בעיני עצמנו ויוצר אינטימיות וקירבה.
לעומת זאת, כשמישהו מנהל אתנו שיחה כשהראש שלו תקוע בתוך הנייד ההרגשה היא שהוא ממש לא רואה אותי, שאני לא מעניין/ת אותו/ה, ושאין לו/ה סבלנות אליי. זה מרגיש לבד ושמה שהוא או היא עושים שם בנייד כרגע כנראה הרבה יותר חשוב להם ממני ואז אנחנו מפסיקים לדבר, ואפשר לראות המון זוגות (ואנשים בכלל) יושבים "ביחד" בבית קפה או מסעדה, בלי שום תקשורת ביניהם וכל אחד תקוע בתוך הסלולרי שלו.
אז איך אפשר לשפר באופן מעשי את מיומנויות ההקשבה שלנו?
- פנו זמן, פיזי ורגשי. בזמן הזה אתם עוזבים את הווטסאפ, הפייסבוק והמיילים מהעבודה ומשתיקים את הנייד, אתם לא מסתכלים על החדשות בזווית העין… לא מתעסקים עם הילדים ולא מבצעים שום משימה ממטלות הבית. זהו זמן שבו אתם בנוכחות מלאה ומתרכזים אך ורק בשיחה שלכם עם בני הזוג.
- צרו תנאי סביבה מתאימים. תמצאו מקום שבו אתם יכולים לדבר בשקט בלי הפרעות. זה יכול להיות מחוץ לבית, או שאפשר פשוט לבקש מהילדים שלא יפריעו ולסגור את הדלת של החדר.
- הפחיתו ככל האפשר תגובות שיפוטיות, שמחה לאיד והטפות מוסר כמו "אני לא מאמינה שעשית דבר כזה…", "אתה רואה? אמרתי לך שזה מה שיקרה", "לא רצית להקשיב לי, עכשיו תאכל את מה שבישלת"…
- אל תמהרו לתת עצות ופתרונות. וותרו על הדברים החכמים והנכונים שיש לכם להגיד, לטובת הרגשות של בני הזוג שלכם. בדקו איתם מה הם צריכים מכם כרגע? רק שתקשיבו? חיבוק? נשיקה? שתחשבו על משהו ביחד איתם ותעלו רעיונות? ואולי הם רק רוצים לדבר ולפרוק מהלב, לשמוע את עצמם מדברים על זה בקול רם ולעשות לעצמם רגע סדר במחשבות?
- שקפו רגשות – בררו עם בן/ת הזוג האם הבנתם נכון את הדברים שנאמרו, חיזרו על דבריו באותם המילים שהוא השתמש, או בצורה אחרת ושימו סימן שאלה בסוף המשפט. זה ייתן לו הרגשה שאתם מקשיבים לו באמת.
- לעולם אל תבטלו את רגשותיו של בן/ת הזוג – "אוי, נו, מה אתה מתרגש"… "אני לא מבין, בשביל מה את ממשיכה להתעסק בזה"… להפך – היו אמפאתיים, מכילים ותנו תוקף לרגשותיהם. תנו להם את הלגיטימציה להרגיש כפי שהם מרגישים. ולסיום, לפעמים אפשר גם לשתוק שתיקה אוהדת, לגעת, לחבק, ללטף ורק להיות, גם זאת הקשבה.
ועכשיו אחרי שלמדנו איך לשפר את מיומנויות ההקשבה שלנו, נשאלת השאלה האם אנחנו חייבים והאם אנחנו יכולים בכלל, להקשיב תמיד לבן/ת הזוג בתשומת לב מלאה?
וודאי שלא. לא תמיד אנחנו פנויים או יכולים לפנות זמן להקשבה. לפעמים אנחנו לחוצים בזמן, עסוקים וטרודים, או לא פנויים רגשית להכיל. מה שחשוב, שנהיה קשובים גם לצרכים של בני הזוג אבל גם לצרכים שלנו ונתקשר את זה עם בן/ת הזוג. מותר להגיד "מצטער/ת, אני לא פנוי/ה להקשיב כרגע, אני מאוד רוצה לשמוע את מה שאת/ה רוצה לספר לי, תן/י לי כמה דקות להתקלח ולהחליף בגדים/לסיים את ההשכבות ונדבר". יכול להיות עד שנתפנה הצד השני כבר יהיה עייף מדי או בתוך משהו אחר, וכבר לא יתאים לו לדבר אתכם באותו רגע וגם זה בסדר, העיקר לתת לו את התחושה שאנחנו זכרנו אותו וחזרנו אליו וכשהוא יהיה מעוניין לדבר, אנחנו נהיה שם בשבילו.
