לאחרונה, הורים גרושים רבים פונים אליי בשאלה, האם מה שקורה להם עם ילדיהם נחשב ניכור הורי? אז בואו נעשה רגע סדר ולהבחין בין שני מונחים חשובים: האחד הוא "סרבנות קשר", השני – "ניכור הורי".
סרבנות קשר היא מצב שבו ילד מסרב להיפגש עם אחד ההורים, בשל סיבות הגיוניות ומובנות. למשל, מחלת נפש של אותו הורה, התנהגות בעייתית כלשהי, או מקרים שבהם הילד חווה מאותו הורה, מבן או בת זוגו החדשים, או ממשפחתו המורחבת – אלימות, התעללות או הזנחה.
ניכור הורי, זה כשהילד מסרב להיפגש ודוחה באופן מוחלט את אחד ההורים, ללא כל סיבה הגיונית – כלומר, לא מדובר במקרה של הזנחה, התעללות או פגיעה אמיתית בילד, וברוב המקרים אף נראה שיחסיו של הילד עם אותו ההורה בעבר דווקא היו טובים וקרובים. ובכל זאת, פתאום אנחנו רואים ילד שעסוק באופן כפייתי בהאשמות והכפשות שאין להן כל יסוד במציאות, גינוי, הטחת עלבונות והשפלות של ההורה המנוכר.
ומאחר ואין כל ראיה או סיבה אמיתית שמצדיקה התנהגות כזאת של הילד כלפי ההורה המנכר, המסקנה המתבקשת היא אחת משלוש: או שהילד עובר הסתה ע"י ההורה השני, או שהילד מפנים ומזדהה עם רגשותיו ומחשבותיו של ההורה הנתפס בעיניו כחלש – כשזה האחרון מעודד ומחזק את זה, אם במודע או בצורה פאסיבית שאינה מודעת, או שילוב בין השניים.
העויינות, השנאה והרצון לנקמה, שהילד שנמצא בסיטואציה כזאת, חש כלפי אחד ההורים, אינה מעידה על פגיעה או התעללות שהיתה מצדו של אותו הורה בעבר. רגשות אלו נובעים מכך שהילד פיתח לעצמו תפיסה מעוותת של המציאות ואימץ את רגשותיו, מחשבותיו וסיפוריו המנופחים של ההורה המנכר, עד כדי כך שהוא באמת מאמין שההורה המנוכר פגע בו, אינו ראוי לו או מסוכן לו.
בסופו של דבר, מה שחשוב להבין, שמי שבאמת פוגע כאן בילד, הוא ההורה המנכר ולא ההורה המנוכר. ניכור הורי זו התעללות רגשית לכל דבר ועניין ויש לה השלכות מרחיקות לכת. מעבר לתוצאה הברורה של מניעת הקשר וההרחקה של הילד מהורה אוהב, כואב ודואג… תופעת הניכור ההורי יכולה לגרום גם להתפתחות הפרעה נפשית ובעיות בינאישיות שילוו את הילד שלכם גם בהמשך, במערכות היחסים שלו בעתיד. לציין כי הפרעות ובעיות נפשיות אינן נוצרות בתוך וואקום, ואף סימפטום – קשה ככל שיהיה, אינו שורד מבלי שיש מי שמתחזק, מעודד, תומך ומשמר אותו.
אז איך זה נראה מהצד של ההורה המנוכר כשיש ילד מנכר?
- הילד מפגין כלפיך שנאה גלויה ואובססיבית.
- הילד מתרץ את סירובו לקשר איתך בכל מיני טיעונים חלשים, מגוחכים ולא רלוונטיים, שלא באמת מצדיקים את סירובו לקשר.
- הילד תומך ולוקח את הצד של ההורה המנכר בצורה אוטומטית ומוחלטת, ללא שום קשר לעובדות או לסיטואציה המתרחשת במציאות, ומסרב בתוקף לשמוע את הצד שלך בסיפור.
- הילד מרגיש ומאמין שההתנגדות שלו לקשר איתך היא רעיון עצמאי שלו.
- הילד אינו מעריך או מכיר בהשתדלות ובמאמצים שלך להתקרב אליו, גם כשפעמים רבות מדובר בהקרבה גדולה מצדך, למשל, שינוי מקום מגורים, וויתור על מקום עבודה, תחביב או יחסים עם גורם שלישי…
- הילד חש שזו זכותו המלאה לפגוע, לעלוב בך ולהשפיל אותך, כי "מגיע לך" להיענש על הפגיעה שפגעת בהורה המנכר, איתו הוא מזדהה.
- את/ה יכול/ה לזהות את המילים של בן/בת זוגכם לשעבר במשפטים שהילד אומר לך ומאשים אותך.
- הילד נמנע ומסרב להיפגש גם עם המשפחה המורחבת מהצד שלך, על אף הקשר הטוב שהיה קיים בינו לבינם טרם תהליך הפרידה והפיצול.
לסיכום, אם הזדהיתם עם הדברים שכתובים פה, ולא משנה אם אתם משתייכים לצד המנכר או לצד המנוכר – דעו שהזמן משחק פה לרעתכם, וככל שתימנעו מפעולה ופנייה דחופה לעזרה, כך תקבעו ותנציחו את המצב הקיים, באופן שביום שתרגישו שאתם רוצים לפעול לשינוי – השינוי כבר לא יהיה אפשרי והנזק לילד כבר יהיה כל כך גדול ובלתי הפיך, שהוא ילווה אותו כל חייו.
עוד חשוב לי לציין, כי אין זה מקומו של המטפל לשפוט מי מכם צודק, לנסות להציל את הילד שלכם מההורה השני, או לחבור ולהעצים הורה אחד מול ההורה השני; מטרת הטיפול היא לנסות להביא למערכת יחסים מכבדת ושיתוף פעולה ביניכם ההורים, כדי שהילד שלכם יחוש אהוב ובטוח ע"י שני ההורים ולא יצטרך לבחור ביניכם. שיתוף הפעולה ביניכם ורק הוא (ובלבד שלא חיכיתם יותר מדי זמן!) – יכול להביא לשינוי כמעט מיידי במצבו הנפשי של ילדכם, בתפיסת המציאות שלו, ביכולת שלו לפתח אמון ואמפתיה, ומערכות יחסים בריאות בעתיד וביכולת שלו לכבד סמכות.
