איך הזוגיות ההורית שלכם?
אם גם אתם סובלים ממריבות חוזרות וויכוחים עקרים, המאמר הזה הוא בשבילכם!
ביטוי רגשות לא נעימים על ידי בני הזוג מלמד ותורם להתפתחות היחסים ביניהם. כן – קראתם נכון, לא, לא התבלבלתי. תסכול, אכזבה וכעס הם חלק בלתי נפרד מכל מערכת יחסים. חלוקי דעות בקשר לנושאים חשובים כמו גידול הילדים (האם לקום לפעוט בלילה ומי יקום אליו, גישות שונות להטלת משמעת, זמני ארוחות, כמויות וסוג האוכל); חלוקת התפקידים בבית (כמה שעות עובדים מחוץ לבית וכמה בתוך הבית, מי עושה מה), אחריות לגבי הקשר הזוגי (יחסים אינטימיים, יציאות לבילויים) – יכולים להתברר ביתר קלות ולקדם מאוד את היחסים, אם בני הזוג מרשים לעצמם להרגיש ולבטא בקול רם תחושות תסכול ואי נחת, ומוכנים גם להקשיב לתחושות הקשות של בן הזוג. אבל, וזה 'אבל' גדול מאוד – צריך לדעת איך לעשות זאת!
כמה מתסכל יכול להיות לנסות להעביר מסר לבן הזוג בזמן שהוא מתווכח אתכם, תופס אתכם במילה, או מזכיר לכם אלף נושאים אחרים?! במקום שבו יש התפרצויות זעם, האשמות הדדיות, שימוש בשפה גסה, אלימה, מבזה וביקורתית, אין מקום לדיאלוג.
הבעיה בזוגיות אינה קיומם של הרגשות השליליים, אלא עוצמתם, דרכי ביטויים ובעיקר היחס בינם לבין הרגשות החיוביים. כשבני זוג מצליחים לבטא אי שביעות רצון ותסכולים ללא עוינות ושיפוטיות, ויש להם תפישה חיובית של האחר, שגם מלווה בהתנהגויות חיבה וקירבה יומיומיות, יחסיהם משתפרים מאוד. לכן, מטרת בני הזוג לא צריכה להיות להעלים את מוקדי הקונפליקט ביניהם, אלא לבטאם בצורה ראויה, ובעיקר ליצור מספיק רגשות חיוביים שיצרו יחס אופטימלי בין חיוביות לשליליות בזוגיות.
אז איך עושים את זה?
ראשית בואו נגדיר מהו קונפליקט: שני אנשים, אשר מנסים בו זמנית לומר משהו ולהעביר מסר לצד השני, לשחרר קיטור ולפרוק רגשות, מוצאים את עצמם חוזרים על עצמם שוב ושוב ומתבצרים בעמדותיהם, כאשר כל אחד מהם מרוכז בעצמו ואף אחד לא באמת מקשיב – והשיחה נתקעת.
מתי מתפתח בינינו קונפליקט?
כאשר יש לנו צרכים, דעות ורצונות שונים, הבדלי גישות, תפיסות ועמדות מנוגדות, צורת חשיבה אנכית (תחרותית), או חוסר הקשבה. הבעיה, שכשאנו פגועים, אנו לא מעלים על דעתנו שגם הצד השני מרגיש פגוע – לפחות כמונו. אבל תמיד יש סימטריה ושני הצדדים פגועים וכואבים. וכשיש במערכת היחסים שלנו מתח, לחץ, כאב והשפלה, הקונפליקטים רק הולכים ומחריפים.
השלב הראשון בדרך לפתרון: כבוד הדדי, הקשבה והכלה
אם אתם רוצים להוציא את עצמכם מהלופ הזה ולנהל תקשורת יעילה עם בני זוגכם, אין ברירה, מישהו מכם יצטרך לקחת אחריות ולהיות הראשון. כבדו את האדם שמולכם בהקשבה אמיתית ונקייה, ושאלו את עצמכם שתי שאלות חשובות:
- מה האדם שמולי מנסה לומר לי? זה שקלטתם את המסר או הטענה שהצד השני מנסה לטעון, לא אומר שאתם מסכימים איתו, מצדיקים אותו או מתחייבים למשהו.
- מה האדם שמולי מרגיש? כועס, עצוב, כבוי, מאוכזב, בודד, מודאג, פגוע, מנוצל?… האם אתם יכולים לתת לגיטימציה לרגש שלו? האם אתם מסוגלים לשים את עצמכם במקומו ולו לרגע אחד, לנסות להבין את הרגש שלו ולגלות אמפתיה כלפיו?
אני מסכימה שלא פשוט לעזור לאדם שמולי לפרוק רגש שקשור אליי, או נוגע בנושא שהוא רגיש וטעון עבורי, אבל, חשוב ביותר שנעשה זאת, וננסה להבין באמת את הקושי והכאב של הצד השני, ומה החלק שלנו בפגיעה שלו, כי בלי ההבנה הזו, שגם הצד השני פגוע מכם, לא תוכלו להתקדם הלאה.
הבשורה הטובה היא שבדרך כלל, אחרי שלפחות אחד מאתנו הצליח להעביר את המסר שלו ולפרוק את רגשותיו, האווירה משתנה והוויכוח הופך לשיחה קרובה ואינטימית. עכשיו גם הוא פנוי רגשית להקשיב ולהבין את המסר שלכם, ואולי גם הוא יוכל לעזור לכם לעבד ולפרוק את הרגש שלכם.
עלינו לזכור תמיד שמה שאנחנו מכניסים לתוך המיכל – אנחנו מקבלים בחזרה. כשאני רוצה שיקשיבו לי ושיבינו אותי, אני קודם כל צריך להקשיב ולהבין את הצד השני. אם אני אבין ואלך לקראת הכאב של הצד השני, גם הוא ייתן מענה לכאב שלי. לשניכם יש מטרה חיובית משותפת – לחיות ביחד, ואם אתם קוראים את הכתבה הזאת, כנראה שאתם רוצים את הקשר, אבל שיתוף פעולה יוכל לבוא רק ממקום של שוויון ערך.
השלב השני: החיפוש אחר הסיבה האמיתית
הבעיה הנראית לעין היא ב-99% מהמקרים אינה הבעיה האמיתית. הדוגמא הכי פשוטה: הסיבה המוצהרת – בני הזוג רבים כי האישה טוענת שהבעל לא עוזר מספיק בבית. הסיבה האמיתית – פגיעה בערך. האישה מפרשת את חוסר מעורבותו בבית כזלזול וחוסר הערכה כלפיה ומרגישה שהיא נתפסת כמובנת מאליו. במילים אחרות – בחוויה שלה אין שוויון ערך. אז היא רבה איתו על הפח, אבל מה שהיא באמת רוצה להגיד לו זה "אני צריכה להרגיש שאתה רואה אותי ומעריך אותי על כל מה שאני עושה עבור המשפחה שלנו… אני אשמח אם מדי פעם תביע את הערכתך כלפיי במחווה קטנה, או תפרגן לי אחה"צ אחד פנוי לעצמי".
כדי למצוא את הסיבה האמיתית, עליכם לשאול את עצמכם "מה הכמיהה שלי כרגע מהקשר ומה הייתי רוצה לבקש מהצד השני?" – וכאשר מוצאים את הסיבה האמיתית ומשתפים בה, שוב – נוצרת אינטימיות גדולה.
השלב השלישי: התייעצות ובקשת עזרה
אחרי שגילינו וחשפנו את הסיבה האמיתית, אנחנו חוזרים לסיבה המוצהרת (העזרה בבית) ועושים סיעור מוחות. זהו שלב מאוד יצירתי, בו שני בני הזוג יושבים יחד כשני שותפים, מציעים פתרונות ומחפשים את הדרך שתתאים לשניהם.
שלב רביעי: הסכם זמני
אם לא הצלחתם למצוא דרך פעולה אחת המוסכמת על שניכם, הסכימו לבחור באופן זמני בדרכו של אחד מכם, אותה תנסו במשך פרק זמן מוגדר ולאחר מכן תחליטו יחד אם להמשיך, או לערוך בה שינויים והתאמות.
לסיכום, כדי לפתור קונפליקט, קודם כל צריך להיות רצון לפתור אותו… צריכים להיות בגרות ואחריות הדדית, רצון לשיתוף פעולה ומטרה משותפת. כשהיחסים מושתתים על שיתוף פעולה, שוויון ערך, כבוד הדדי, הקשבה, קבלה, הכלה, ואיזון טוב של הרגשות החיוביים והשליליים, יש יותר דיאלוג מפרה ופחות קונפליקטים.
