קודם כל, מה לא עושים:
לא נלחמים. פשוט מפסיקים להלחם. אנחנו לא מכריחים לאכול. הילד מחליט, אם הוא רוצה לאכול, או לא.
מפסיקים להתרגש ולעשות עניין גדול מהאוכל. זה אומר, שאתם לא שואלים את הגננת כל יום איך הוא אכל ומה הוא אכל… מפסיקים לדבר איתו על זה, להפציר, להתחנן ולשכנע, ומפסיקים לנהל רישום מדויק של כל דבר שנכנס לו לפה.
לא שוברים את כל הכללים. לא רצים אחרי הילד עם הכפית ביד. לא מפטמים אותו בממתקים במהלך היום. אם הוא לא אכל בזמן הארוחה, ואחר כך הוא בוכה שהוא רעב, היו אמפתיים, הציעו לו בשמחה מים, פירות וירקות. ומעבר לכך, אל תתרגשו יותר מדי. אף ילד לא מת מכמה שעות בלי אוכל. אם הוא כל כך רעב -הוא יאכל יותר בארוחה הבאה.
מה כן עושים?
הגיבו בצורה עניינית ונטולת רגש.
שמרו על ארוחות מסודרות.
תנו בחירה בין שתיים שלוש אפשרויות והתייעצו עם הילד – מה היית רוצה שאכין לך היום לארוחת הצהריים פסטה או פתיתים? שניצל או קציצות?
הכינו ביחד עם הילד רשימה של כל הדברים שהוא אוהב לאכול והשתדלו להכין לו בכל יום, לפחות משהו אחד, מתוך הרשימה.
וותרו באופן זמני על כללי הבריאות הנוקשים – לא נורא אם לא בכל יום הילד יקבל את כל אבות המזון ויאכל גם ירקות וגם פירות… מותר לשים קצת יותר קטשופ אם זה מקדם את הארוחה, קינוח סמלי בתום הארוחה יכול להוות גורם מדרבן.
שתפו את הילד בתהליך ההכנה. הפכו זאת לזמן איכות עם הילד, לפעילות משפחתית משותפת, כייפית ומהנה.
היעזרו בדיאטנית כדי להעלות את הערך הקלורי של מעט הדברים שהילד כן אוכל. כמו כן, ישנם ויטמינים ותוספי מזון שונים שאפשר להוסיף לאוכל שלו מבלי שירגיש בקיומם.
הגישו את האוכל בצורה אסטטית, יצירתית ומשעשעת. הפכו זאת למשחק. (למשל, שכל אחד ירכיב לעצמו פרצוף על הצלחת).
שבו ליד הילד בזמן הארוחה! (גם אם אינכם אוכלים). נצלו את זמן הארוחה לשיחה טובה, זאת הזדמנות נהדרת לבלות קצת זמן איכות ביחד, להביע התעניינותכם בילד, להקשיב לו ולשתף אותו בחוויות שלכם.
צרו אווירה נעימה סביב השולחן. בלי הערות, גערות וכעסים. הגדירו מראש את זמן הארוחה ומשתם הזמן, פנו את הצלחת מהשולחן. אכל מה שאכל.
זכרו כל הזמן כי הירגעות היא שם המשחק, וכל הימנעות מכעס ומאבק על הנושא היא צעד משמעותי ביותר.
בהצלחה!
