אוכלים רק בישיבה, סביב שולחן וקוראים לזה "ארוחה". לא רצים אחרי הילד עם הכפית.
לא מאכילים אותו תוך כדי משחק.
לא מסתובבים בבית עם אוכל ביד,
לא אוכלים במיטה / מול המחשב או בסלון מול הטלוויזיה.
בזמן הארוחה הטלוויזיה כבויה.
ארוחה ממוצעת לא צריכה לקחת יותר מ 25 דקות – הגדירו זמני ארוחה ברורים.
לא קמים מהשולחן בזמן האוכל. מי שקם, סימן שסיים את הארוחה והולך לפעילות אחרת.
רצוי שיהיו 3 ארוחות מסודרות ביום, כאשר כל ארוחה צריכה לכלול: מנת חלבון (מוצרי חלב / ביצים / דג / עוף / הודו / בקר / טונה / קטניות), מנת ירק, ומנת פחמימה (לחם, תפו"א, פסטה, פתיתים, קוסקוס, אורז וכד'). מומלץ להציע לילד פירות בין הארוחות. בכלל, תמיד כדאי שתהיה קערת פירות 'מפתה' על השולחן.
שתפו את הילדים והסבירו להם את הכללים, כיצד לשמור על תזונה בריאה ואפשרו להם לקחת חלק בשמירה על בריאותם. אולם, אל תצפו שהם יעשו את העבודה בשבילכם ויפקחו על עצמם, כאשר הם חיים בעולם של שפע, מלא בפיתויים ואוכל תעשייתי מוכן. מי שצריך לדאוג לאכוף את הגבולות זה אתם, ההורים. ההורה כסוכן שינוי, צריך לקחת אחריות על התזונה של הילד. לכן, אתם צריכים להישאר מעורבים ולדאוג שהילד שלכם לא יתמכר לג'אנק-פוד ולממתקים. בגילאים הצעירים, הממתקים צריכים להיות בארון סגור ועליון. הכלל הוא שמותר ממתקים, אבל במידה. הסכנות בממתקים ללא הגבלה הן הבעיות ההתנהגותיות (אל תתפלאו אם לאט לאט הילד יהפוך להיות תובעני יותר ויותר ולא יסכים לאכול שום דבר אחר) והבריאותיות. הסכנה הגדולה מכולן היא סכנת ההתמכרות. ילדים שכל הזמן צורכים סוכר, שכל הזמן חושבים על אוכל, שמשתמשים באוכל ככלי לנחמה, ואוכלים כדי למלא בור נפשי. ואז מתחילות להיווצר בעיות של השמנה, סוכרת, סוכרת סמויה (שיש ילדים שכבר חולים בה וההורים אפילו לא יודעים על כך) ובעיות של יתר לחץ דם בעתיד.
זמן ממתק
הציעו לילד חטיף פעם ביום, בישיבה, ובנפרד מהארוחה.
הממתק הוא פעילות בפני עצמה – לא אוכלים אותו תוך כדי צפייה בטלוויזיה, משחק, או התנדנדות בנדנדה. יושבים, אוכלים, נהנים מהממתק, מסיימים, ואז חוזרים לשחק.
אגב, סנדוויץ' עם שוקולד כל יום לביה"ס, זה בגדר ממתק. ישנם ממרחים מתוקים בריאים יותר על המדף, חלקם בלי סוכר. העדיפו אותם והרגילו את הילדים למרוח שכבה דקה.
הרגילו את ילדיכם לשתות מים ולא שתיה ממותקת. אין דבר יותר פשוט מזה – פשוט מוציאים את השתייה הממותקת מהבית! אתם אחראים על מה שאתם קונים ומכניסים לבית שלכם.
ולסיום – הכי הכי חשוב, היו מה שאתם עצמכם מטיפים לו והראו לילד דוגמא אישית.
כיצד לגרום לסרבני הפירות והירקות להתחיל לאכול?
