לפני ארבעה ימים כשכולם התרגשו לקראת תחילת שנת הלימודים החדשה, אנחנו התרגשנו כפליים. כי בשביל המשפחה שלי זו היתה התחלה חדשה לגמרי – בית חדש, יישוב חדש, בית ספר חדש, גנים חדשים, שכנים וחברים חדשים…
במהלך החופש הגדול הקדמתי והתקשרתי לאימהות, טרחתי ועמלתי, ליצור לילדיי קשרים חברתיים חדשים עם הילדים שיהיו איתם בביה"ס ובגן, כדי שביום הראשון ללימודים יהיו שם כמה פרצופים מוכרים, שייקלו עליהם את ההסתגלות למסגרת החדשה.
והנה הגיע הרגע. ביום הראשון בכיתה ב', נראה היה שנכנסנו לכיתה קצת מאוחר, כי כל המקומות כבר היו תפוסים ובני בכורי התיישב במקום היחיד שנשאר פנוי. התאכזבתי מאוד. בליבי קיוויתי שיובלי שלי יוכל לבחור ליד מי הוא רוצה לשבת, ושיהיה איתו בשולחן לפחות ילד אחד מהילדים שיצרנו איתם קשר בחופש. אשקר לכם אם אומר שבאותו הרגע לא חלפה בראשי המחשבה, לפנות למורה ולבקש ממנה שתחליף מקומות עם ילד אחר ותושיב את בני ליד ילד מוכר… ואני שמחה שלא עשיתי זאת.
מאחר והחלטתי לא להתערב, יובל שלי נשאר לשבת במקום בו ישב, בין ילדים חדשים שאינו מכיר. ובכל זאת, ראה זה פלא, הוא חזר באותו יום מביה"ס החדש רגוע, שמח וטוב לב. בימים הבאים בכל יום חזר עם שמות חדשים, של ילדים שאיתם שיחק בהפסקה. הילד שלי לימד אותי שיעור חשוב בהורות – שבמקום לדאוג כל כך, יכולתי פשוט לסמוך עליו, שיש לו את הכלים והכישורים החברתיים הדרושים, והוא בהחלט מסוגל להסתדר מצוין בכוחות עצמו.
אין ספק כי אחד התפקידים החשובים ביותר שלנו, ההורים, הוא להגן על ילדינו ולדאוג לרווחתם, אך איפה עובר הגבול – האם הם באמת צריכים שנסדר להם את החיים ונתערב בכל דבר? האם תמיד נוכל להיות שם לצדם, כדי לסדר ולפתור להם את כל הבעיות, הקשיים, התסכולים והאכזבות שיפגשו בחייהם? בוודאי תסכימו איתי שזו לא ציפייה ריאלית.
האם זה תפקידנו לדאוג שתמיד יהיה להם נוח והכל יתנהל כרצונם? ואם נעשה כן, האם ילדינו יתפתחו להיות ילדים עצמאיים, בעלי דימוי עצמי גבוה וביטחון עצמי? האם הם יסמכו על עצמם ויאמינו בעצמם שהם מסוגלים להתמודד עם הדברים ולמצוא את הפתרונות בכוחות עצמם, או שתמיד יזדקקו לנו, שנציל אותם ונעשה את העבודה במקומם?…
לצערי, צפויות לילדינו עוד אכזבות רבות. לא תמיד הדברים ילכו חלק כפי שתוכננו, ולא תמיד יוכלו לקבל כל מה שהם רוצים. והם יצטרכו ללמוד להתמודד עם הקושי והתסכול ולהמשיך הלאה, בלי להתפרק. וזאת המתנה שלנו בשבילם – לתת להם לחוות, להתנסות, לפעמים גם לטעות, ולאפשר להם להתמודד עם הדברים בדרך שלהם, ללמוד מתוצאות מעשיהם ובחירותיהם ולהתחשל.
אנחנו תמיד נהיה שם לצדם, קשובים, מחבקים, תומכים ומעודדים, ואם יש צורך, מתווכים את המציאות. אולי אפילו נציע להם שנחשוב ביחד ונעלה ביחד מספר אלטרנטיבות אפשריות לפעולה, אבל בסופו של דבר, הבחירה חייבת להיות שלהם – אנחנו לא פותרים את הבעיות במקומם.
אז הורים יקרים, האמינו בילדיכם ויפה שעה אחת קודם. תנו להם להרגיש שאתם סומכים עליהם, שיש להם את הכלים והם מסוגלים להתמודד עם הדברים בכוחות עצמם. זה נכון בבית – בין האחים, זה נכון בגן ובביה"ס וזה נכון גם בגינה, בחוג או בביקור אצל חברים.
איך מתמודדים עם הדרישה של הילדים לעצמאות
חשיבותו של המשוב החיובי ככלי לשינוי ההתנהגות
