ראשית אני רוצה להבחין בין קשיי הפרידה בבוקר לקשיי הסתגלות לגן. זה שהילד בוכה ומתנגד כשאתם רוצים ללכת, זה לא אומר שיש לו קושי בהסתגלות. אם אתם לא בטוחים, שאלו את הגננת, כמה זמן לוקח לו להירגע מרגע צאתכם מהגן, כיצד הוא מתפקד אחרי לכתכם, האם הוא משתלב בפעילויות השוטפות? האם הוא משחק עם הילדים האחרים?
במהלך תקופת הקליטה בגן יש לשמור על שני כללים חשובים:
- אין דבר כזה "ללכת מהר שלא ישים לב". ההורים תמיד נפרדים, בחיבוק, בנשיקה – לא משנה כמה הוא בוכה וכמה זה קשה לכם, אתם לעולם לא נעלמים לילד שלכם! הילד שלכם אינו בוכה כי המקום שהבאתם אותו אליו הוא נורא ואיום, ולא בגלל חרדת נטישה, הוא בוכה כי זו הדרך שלו לבטא ולפרוק את התסכול שלו על כך שאמא לא יכולה להישאר איתו בגן. אנא, התייחסו לרגשותיו, הביעו אמפטיה ותנו מקום לקושי – זה בסדר להיות עצוב. זכרו כי ההתנהלות ההורית קובעת פעמים רבות את אופי הפרידה. הורה חרד, פרידות מהוססות או ממושכות מדי, ישדרו חוסר ביטחון ויקשו מאוד על ילדכם. הימנעו מלהבטיח מתנות, פרסים והפתעות ובמקום זאת שדרו לילד שאתם סומכים עליו ועל צוות הגן, שהכל יהיה בסדר והוא יתמודד ויתגבר על הקשיים.
- בפעם הראשונה בחייו, שהילד נכנס לגן ילדים, הוא אינו מכיר את השגרה החדשה וזקוק לתיווך שלכם. צאו מנקודת הנחה שמה שנתפס בעיניכם כמובן מאליו, כלל לא ברור לילד שלכם: "בבוקר נגיע ביחד לגן, נשים את התיק, נוציא את בקבוק המים, ואז אמא תיתן לך חיבוק ונשיקה ותלך לעבודה. אתה תישאר עם… (שם הגננת) בגן ותשחק עם הילדים… תאכל ארוחת צהריים ותישן עם כולם ביחד, ואחרי מנוחת הצהריים יהיה אחה"צ ואמא תחזור לקחת אותך". יתכן וייקח לילד קצת זמן ללמוד ולהפנים שההורה תמיד חוזר בסוף היום.
איך תדעו שקשיי הפרידה הם קושי זמני בלבד?
אם הילד שלכם מצליח להירגע מהר יחסית, במחיצתה של הגננת או הסייעת; אם הגננת מדווחת שהילד מתפקד באופן תקין ובהתאם לגילו, שמח, סקרן, משתלב בפעילויות השוטפות ומצליח להתחבר עם ילדים; אם אתם בעצמכם מרגישים שיפור ועם הזמן הפרידה הופכת קלה יותר; אם בסוף היום כאשר אתם מגיעים לקחת אותו, אתם מוצאים ילד פעיל, שמח וטוב לב; אם ברמת התפקוד הכללי, הילד עובר בהצלחה ובמועד המתאים אבני דרך התפתחותיות, אזי רוב הסיכויים שקשיי הפרידה הם קושי זמני, הצפוי לחלוף עם הזמן. במקרים אלו, כדאי להקפיד לערוך טקס פרידה קצר, ענייני וקבוע מדי יום, אשר ישרה על הילד תחושת ביטחון ושליטה (כי הוא כבר ידע מה עומד לקרות), לקבל ולהכיל את רגעי הקושי, ולשדר לילד שאתם סומכים עליו ומאמינים ביכולתו להתמודד ולהתגבר.
הסכם פרידה
אם תרצו, תוכלו לערוך עם הילד "הסכם פרידה": בכל בוקר מחדש שאלו את הילד 2 שאלות ותנו לו להחליט: איך אתה רוצה להיפרד ממני היום? שתי נשיקות? חיבוק?
איפה היית רוצה שנפרד? ליד הדלת? ליד הקוביות? בפינת הרופא והחולה?
ואז בצעו את הפרידה בדיוק כפי שהילד ביקש.
דברים נוספים שיכולים לעזור לילד שלכם לחוש כבוגר ולפתח תחושת עצמאות, גם בנושא הפרידה בבוקר, שלא תישאו אותו על הידיים. תנו לו ללכת בעצמו ולהיכנס לפניכם בשערי הגן, כאילו הוא מארח אתכם בגן שלו. אם זה לא כבד מדי, רצוי לאפשר לו גם לשאת את התיק שלו ולתלות אותו במקום המיועד לכך בעצמו. פעולות אלו יאפשרו לילדכם תחושה של בגרות, עצמאות ומסוגלות, ויעלו את הסיכוי שבהמשך גם הפרידה תהיה לו קלה יותר.
איך מתמודדים עם הדרישה של הילדים לעצמאות
חשיבותו של המשוב החיובי ככלי לשינוי ההתנהגות
חסות יתר – עד כמה כדאי לגונן על הילדים?
