א. ההורה המבוקש חייב לאפשר להורה השני לקחת מקום. זה דורש את שיתוף הפעולה של שניכם. צרו מצב שבו ההורה המבוקש לא בבית, או עסוק במשהו אחר, והפנו את הילד אל ההורה השני באסרטיביות, למרות המחיר של התסכול וחוסר שביעות הרצון של הילד. עשו זאת בנועם, בלי כעס, שזה לא יהפוך למאבק כוחות ביניכם. זה אומר שההורה המבוקש צריך לוותר על חלק ממעמדו וחשיבותו, וגם להעביר לילדים מסר ברור, שהוא לא מוכן לוותר על הקשר שלהם עם ההורה השני.
ב. סמכו על ההורה השני. אל תתרגשו מזה שהילד צורח / בוכה / נאבק. אם תהיו אסרטיביים ולא תוותרו – הוא יתרגל. זה אבא / אמא שלו! הם לא עושים לו שום דבר רע ואין צורך להגן עליו מפניהם.
ג. אם הילדים דוחים את אחד ההורים, ההורה המבוקש מגבה אותו ואומר להם "כשאתם מדברים ככה לאבא גם אני נפגעת. אני לא אוהבת את זה, ואני לא אשתף פעולה בעניין".
בהצלחה!
איך מתמודדים עם הדרישה של הילדים לעצמאות
חשיבותו של המשוב החיובי ככלי לשינוי ההתנהגות
