לעומת הגישות הסיבתיות, הרווחות כיום, המניחות כי כל דבר הוא תוצאה של סיבה שקדמה לו, הגישה האדלריאנית היא גישה תלאולוגית – מלשון תאוס (תכלית או מטרה). ההנחה היא שכל אירוע, התרחשות והתנהגות מכוונים לצורך מטרה עתידית. הבנת ההתנהגות של הפרט ממוקדת בהבנת המטרות ולא בהבנת הסיבות. עמדה זו שונה לחלוטין מהמקובל בחשיבה המערבית המחפשת בעיקר סיבות – כיוון שחשיפת הסיבות היא תמיד בגדר השערה – הן נעוצות בעבר ולכן אי אפשר לשנותן. לעומתן המטרות ניתנות לבדיקה וניתן להשתמש באסטרטגיות שונות בכדי להשפיע בכיוון שינוי המטרות האינדיבידואליות. הגישה הסיבתית שואלת למה זה קרה, הגישה התלאולוגית שואלת לשם מה זה קרה, מה הכיוון אליו הולכים.
כל התנהגות היא מכוונת מטרה. מטרת העל של האדם היא מטרה חברתית – להשיג תחושת שייכות. האדם נמצא כל הזמן בתנועה בשדה החברתי ותנועתו מכוונת מטרה. האדם נע ומשתייך לשלושה מעגלים עיקריים: מעגל המשפחה, מעגל העבודה ומעגל החברה. בכל מעגל האדם מתנהל ומרגיש אחרת. במעגל שבו אני מרגיש הכי בנוח, אני צריך לבדוק מה יש שם מבין מאפייני השייכות שמאפשר לי להרגיש כך.
אדלר התנגד מאוד לגישה הדטרמיניסטית (זיגמונד פרוייד) האומרת שמה שקרה לך בעבר קובע מי אתה עכשיו. הרעיון הזה, בעיניו, הופך את האדם ליצור מותנה שאין לו השפעה ושליטה על חייו. אין לו מילה לגבי ההתנהלות שלו כיום בחייו, הוא לא אחראי ולא מניע משהו – אלא מונע ע"י מה שקרה לו בעבר.
הגישה האקזיסטנציאליסטית אומרת 'אמור לי מי אתה כאן ועכשיו'. ללא קשר למה שהיה בעבר, ההתנהגות של האדם בהווה וההחלטות שהוא מקבל אומרות איזה מן אדם הוא.
הגישה התיאולוגית – גישתו של אדלר, אומרת התנהגות האדם מכוונת וניתנת להסבר עפ"י המטרות שהאדם מציב לעצמו. על כל התנהגות מפריעה החוזרת על עצמה יש לשאול את השאלה "לשם מה?" מה הילד רוצה להשיג בהתנהגות הזו, מה הוא מרוויח ממנה (ומה המחיר שהוא משלם). כשהמחיר גבוה מהרווח האדם יעשה שינוי.
אדלר לא מבטל את העבר, אבל דרך ההווה הוא מנסה להבין לקראת מה האדם הולך. עפ"י הגישה האדלריאנית, לאותה התנהגות אצל אנשים שונים יכולות להיות מטרות שונות.
דרך ההתבוננות במטרה של האדם, אדלר נותן לאדם אחריות על ההתנהלות שלו, גם אם המטרה היא לא מודעת.
