"אמא, עושים עליי חרם!" – מה עושים כשילדכם נופל קורבן לחרם כיתתי, או להתעללות והצקות חוזרות ונשנות מילדים אחרים במסגרת ביה"ס?

פנו אל הורי התלמידים הפוגעים ובקשו את עזרתם ושיתוף הפעולה שלהם בנושא.
אם לא די בכך, פנו באופן מיידי למורה המחנכת ולמנהלת ביה"ס ובקשו מהן לטפל בנושא באופן מיידי. זה מחובתם! דרשו לדעת כיצד הם מתכוונים לטפל בבעיה ואל תוותרו (מזימון אסיפת הורים, פרסום דרישה מכל ההורים לשוחח על כך עם ילדיהם, אולי שהמורה המחנכת תעשה עם הילדים שיחה ועבודה קבוצתית בנושא, ועד להפעלה מיידית של תקנון ביה"ס והשעיה במידה ומסכת ההצקות נמשכת). אם יש צורך בכך, ערבו את כל הגורמים הרלוונטיים, העשויים לעזור לכם לשים סוף לעניין ויפה שעה אחת קודם: יועצת ביה"ס, וועד הורים כיתתי, יו"ר וועדי ההורים, מפקחת אזורית, פסיכולוגית מטעם העירייה וכן הלאה. ואם כל אלה לא עזרו – אל ייאוש, אני כבר שמעתי גם על כאלה שעירבו את המשטרה בעניין והוציאו ל'ילדים המציקים' צו הרחקה. אין שום סיבה בעולם, ושום הצדקה לכך שהילד שלכם יימצא בתוך מסגרת חינוכית בה הוא סובל התעללות פיזית או נפשית, אפילו לא שעה!
שתפו כמה שיותר הורים והציפו את הנושא – כולל שמות המציקים. אתם עשויים לגלות שילדכם אינו היחיד שסובל מהבעיה. גם לילדים הצופים מהצד במתרחש זו אינה חוויה קלה ונעימה כלל. ילדים אלה יודעים היטב – היום זאת הבת שלך, מחר זה יכול להיות כל אחד מהם. עם זאת, גם אם ההורים האחרים יסכימו אתכם, יתמכו בכם ויבינו ללבכם, היו מוכנים לכך שכל זמן שזה לא נוגע להם באופן אישי, סביר להניח שהם יעדיפו להישאר מחוץ לתמונה ולא להתערב.
בבית: כאשר הילד מעלה את הנושא – אל תנסו להציע לו מיד פתרונות, אלא רק תנו לזה מקום, הקשיבו לו, היו מאוד אמפאתיים, אפשרו לו לדבר על הרגשות שלו, לפרוק ולבכות. הכילו אותו ועטפו אותו באהבה. חזקו את ילדכם ומצאו דרכים להעצים ולעודד אותו – במובן של להעלות את הערך שלו בעיני עצמו. שקפו לו את היכולות שלו, הדגישו בפניו את החוזקות שלו, והראו לו את העוצמות שיש בו. (לאחר שהילד סיפר ושיתף, אל תמשיכו לדבר על זה כל היום. השתדלו שזה לא יהפוך להיות הנושא העיקרי בבית, ואל תתחילו שיחות בנושא מיוזמתכם).
חזקו את הקשר של ילדכם עם הילד היחיד שכן מוכן להיות חבר שלו, למרות החרם וההצקות. אפשר גם להיות יצירתיים ולקחת את זה צעד אחד קדימה – צרו קבוצת חברים שאותה תחזקו ותגבשו באמצעות בילויים ופעילויות משותפות שאתם תיזמו. קבוצה מגובשת של מספר ילדים תגרום ל'קבוצת המציקים' לאבד מכוחה. כי זה כבר לא ילד אחד שמתמודד לבדו במערכה, והוא גם פחות זקוק להם, עכשיו כשיש לו קבוצת חברים משלו.
הוו מודל לילדכם כיצד ניתן להתנהל ולהשיג דברים בעולם גם בדרכים של נועם ולא רק בצורה כוחנית. (מה שבאדלר אנחנו קוראים "אדיבות תקיפה").
הסבירו לילדים שהילד הפוגע עושה זאת ממקום של חולשה / קנאה / חוסר ביטחון, או מודל של הורה כוחני בבית – בסה"כ הוא ילד מסכן, שלא מכיר דרך אחרת להתנהל בחיים (:
הביעו אופטימיות לגבי העתיד – אמרו לילדכם שהחוויה הזאת, עם זאת שהיא מאוד לא נעימה (בלשון המעטה), בסופו של דבר תחזק, תחשל ותבנה את מי שהוא יהיה בעתיד.
אם ההצקות פולשות גם מחוץ לתחומי ביה"ס – תמיד אפשר למצוא מסגרות חברתיות אחרות לשעות אחה"צ. לא חייבים ללכת דווקא לחוג או לתנועה שהילדים המציקים הולכים אליה. אולי תרשמו לאותו חוג או תנועה ביישוב השכן (ואולי גם החבר יצטרף).
ולבסוף, במקרים קיצוניים, אם אין שיתוף פעולה מצד הגורמים המעורבים בדבר, ולא מוצאים שום פתרון אחר, שווה לשקול, בשיתוף והתייעצות עם הילד, מעבר כיתה / ביה"ס / אזור מגורים. (שימו לב – אנחנו לא עושים צעד כזה בניגוד לרצונו של הילד, או מבלי שקיבלנו את הסכמתו לשינוי).