חלק מרכזי ממהלך ההשלמה עם המציאות הוא ההבנה הברורה שכאשר לילד שלי יש התמודדות – זוהי ההתמודדות שלו, ולא שלי.
אין פירוש הדבר שלא אכפת לנו או שאנחנו משאירים אותו להתמודד לבד, אלא להפך. המשימה שלנו כהורים היא לטפל בילד ולספק לו את הכלים להתמודד עם המצב. עם זאת, חשוב לזכור את ההפרדה: הילד הוא ישות עצמאית, ואנחנו ישות עצמאית.
אם הילד שלי לא רואה טוב או לא שומע טוב והוא זקוק להיעזר במכשירי שמיעה או משקפיים – מאוד ברור לי שזה לא אומר שגם אני צריכה להרכיב משקפיים או מכשירי שמיעה. ואם הוא חלילה שבר רגל ונזקק לכיסא גלגלים או קביים – אני ממשיכה ללכת רגיל – ובדיוק באותו האופן, אם הילד אלרגי למזון – אין סיבה שנתחיל להימנע ממזונות שבריאים לנו ואינם מזיקים לנו, כשאנחנו בעבודה או רחוקים ממנו. כי האלרגיה היא שלו – אנחנו לא אלרגיים למזון.
לנהל את האירוע במקום שהאירוע ינהל אותנו
התפקיד וההתמודדות שלנו כהורים מסתכמים בפעולות המעשיות: לשמור על הילד מפני חשיפה, לדאוג שיהיה לו תמיד מזון בטוח ומותאם, לוודא שמזרקי האדרנלין והתרופות זמינים לכל תרחיש, ולטפל בו במידת הצורך.
אבל ברמה האישית, הורה לא צריך להימנע מהאלרגן כשהוא אינו נמצא ליד הילד. הרי להורה אין תגובה אלרגית לאכילת המזון הזה. זהו בדיוק ההבדל בין לנהל את "האירוע" לבין לאפשר ל"אירוע" לנהל אותנו.
נקודה למחשבה: איזו תועלת מרוויח הילד מזה שאנחנו מונעים מעצמנו הנאה ממזונות מסוימים שהיינו רגילים לאכול? מה הטעם להתרחק מהם גם כשאנחנו רחוקים ממנו, בסיטואציות שבהן אין שום סיכון לפגוע בו ואין שום נימוק הגיוני במציאות למניעה הזו?
ההבדל בין אמפתיה להזדהות יתר
הימנעות גורפת מצד ההורים היא עניין רגשי לחלוטין. אין שום סיבה אמיתית שנרגיש רגשות אשם על כך שאנחנו יכולים לאכול מזון מסוים והוא לא.
חשבו על מצבים אקסטרים אחרים בחיים:
- האם הייתם מעלים על הדעת להפסיק ללכת או לעשות ספורט ולהתחיל להתנייד בכיסא גלגלים, רק משום שילד או בן זוג נפגע בתאונה ומרותק לכיסא גלגלים?
- האם הייתם עוצרים את החיים לחלוטין אם בן משפחה היה חולה במחלה קשה – מפסיקים לעבוד, לצאת, לחייך ולשמוח?
מה זה יעשה לבן המשפחה המתמודד אם נכבה את עצמנו לגמרי ונרגיש אשמים בכל פעם שאנחנו לוקחים זמן לעצמנו? איך זה יגרום לו להרגיש, והאם זה יתרום להתמודדות או להחלמה שלו? התשובה היא ברורה: הזדהות מוחלטת לא משרתת את הילד, היא רק מייצרת עומס רגשי כבד בבית.
לשמור, לתמוך – ולדעת להפריד
נכון, האלרגיה משפיעה על המשפחה כולה. היא דורשת מכולם לעשות התאמות ושינויים מסוימים באורח החיים, ואנחנו תמיד נהיה שם כדי לדאוג לילד, לשמור עליו ולהקיף אותו בתמיכה מלאה.
ועדיין, הצעד המשמעותי ביותר בדרך להורות מעצימה הוא לדעת לעשות את ההפרדה הבריאה: להבין שהאלרגיה היא של הילד, והתפקיד שלנו הוא להיות העוגן היציב, הבריא והחזק שמוביל אותו בבטחה.
