שקרים הם חלק מהחיים, ואם נודה על האמת, לכולנו יש מוסר כפול כלפי אמת ושקר, וכולנו משקרים הרבה יותר ממה שאנחנו מוכנים להודות. שקרים הם חלק מהעולם העסקי וחלק מהעולם הפוליטי, וחלק בלתי נפרד מהעולם החברתי: "שקרים לבנים" עוזרים לנו להגן על עצמנו ועל רגשותיהם של אחרים, לשמר את האינטראקציות החברתיות שלנו ולאפשר התנהלות נעימה ונוחה בחברה. תארו לעצמכם כמה נורא היה, לחיות בעולם שבו כל אחד היה אומר לכם בפרצוף בדיוק מה הוא חושב עליכם… אין ספק שברוב המקרים, עדיף היה שנשמור את מחשבותינו ורגשותינו האמיתיים לעצמנו.
מתי ילדים מתחילים לשקר?
ילדים לומדים לשקר בסביבות גיל 3 כחלק מהתפתחותם התקינה. כשילד עד גיל 4 "משקר", זה מעיד על כך שפיתח נפרדות רגשית מההורה, שהוא כבר מבין שלכל אחד מחשבות שונות ושהוא יכול להחזיק במידע שההורה אינו יודע. הוא עדיין לא מבין את המושג של "שקר" ולכן אינו מודע לכך שהוא "משקר", ובטח שאינו עושה זאת מכוונת זדון ולכן אין סיבה להתרגש.
כשילד בוגר יותר משקר, זה אומר שהוא כבר למד שלא תמיד משתלם לספר את כל האמת… ככל שהילד גדל, ההבנה שלו כיצד אנשים אחרים חושבים מתפתחת ובגיל 8-9 השקרים כבר יעשו הרבה יותר מתוחכמים ומוצלחים. לשקר זה דבר נורמטיבי, כל הילדים עושים את זה במידה כזאת או אחרת, ובדרך כלל זה פוחת משמעותית אחרי גיל ההתבגרות, עם התפתחות המוסר והפנמת הערכים.
למה ילדים משקרים?
כי הם למדו שרק כך יוכלו להשיג מההורה משהו שהם מאוד רוצים: שליטה וחופש בחירה, לא להסתבך, לחמוק מעונש, מאחריות, מציפייה או בקשה כלשהי של ההורים, שהם אינם רוצים למלא… לקבל את תשומת הלב של ההורה.
כי הם מפחדים שהמידע עלול לפגוע בתחושת הערך שלהם: להביך, להשפיל או לבייש אותם. לחשוף מה שנתפס בעיניהם כחולשה או כחוסר יכולת. לפגוע בתחושת השייכות שלהם. ילדים יכולים לפחד שההורים יתאכזבו מהם, יכעסו או יענישו אותם, ואפילו יפסיקו לאהוב אותם אם הם ידעו מה הם עשו…
כי הם מרגישים וחושבים שהוריהם לא מסוגלים להכיל את המידע, או לא יאמינו למה שיספרו להם…
כי לפעמים המציאות כואבת מדי ויש בה חסר גדול – ודרך השקר, הילד יוצר לו מציאות דמיונית, שבה הדבר שכל כך חסר לו, או שהיה רוצה במציאות האמיתית שלו – מתקיים.
ילדים צעירים משקרים כדי להרשים ולגרום לעצמם להישמע יותר טוב, לקבל כבוד, הערכה ותשומת לב מהסביבה.
נערים ונערות בתחילת גיל ההתבגרות משקרים כדי לשמור על פרטיותם ולהשאיר את המבוגרים מחוץ לחייהם ולענייניהם. זה מאפשר להם יותר חופש ופחות התערבות של ההורים. זה חשוב להתפתחות שלהם וחלק מהתהליך הבריא של נפרדות, גיבוש זהות ומרד נעורים.
איך מלמדים ילדים צעירים להבחין בין אמת לשקר ובין מציאות לדמיון? איך מעבירים להם את המסר שצריך לספר את האמת, מבלי לכבות את הדמיון הפורה שלהם ולדכא את היצירתיות?
בגילאים הצעירים (עד גיל 4) לילדים יש דמיון פורה מאוד ולא תמיד הם יודעים להבדיל בין הדמיון למציאות. דמיון פורה הוא דבר מבורך וחשוב להתפתחות, הוא מפתח יצירתיות ועולם פנימי עשיר – ואלו בהחלט תכונות שאתם רוצים לעודד אצל הילדים שלכם! ילדים אוהבים מאוד להמציא סיפורים, להתרברב ולהגזים בתיאורים ולהעמיד פנים. עשו את האבחנה בין דמיון פורה לשקר. שבחו אותם על השימוש שלהם בדמיון ועל היצירתיות: "וואו, איזה סיפור מדהים המצאת!".
איך להגיב כשתפסתם את הילד בשקר מכוון?
ראו בשקר של הילד הזדמנות נפלאה להקשיב ולהתוודע למשאלות ליבו, וללמוד – מה מתאפשר לו לבטא במסגרת הבית ומה לא, מה חסר לו ועם איזה קשיים הוא מתמודד.
אל תמהרו להגיב. קחו רגע, נשמו עמוק והירגעו. שיקלו מילותיכם וחשוב גם כמובן להתייחס לגילו של הילד ולרמה ההתפתחותית שלו:
כאשר מדובר בילדים צעירים עד גיל 4 (גילוי הנפרדות) לא נתרגש ולא נעשה מזה עניין גדול. נתייחס למעשה של הילד באופן ענייני, כזה שמסביר את התוצאה של המעשה, ומבלי לפגוע בדימוי העצמי שלו. כשמדובר באמירה שמבטאת פנטזיה או משאלת לב, נגלה הרבה אמפתיה כלפי הרצון.
עם ילדים גדולים יותר, נדבר על זה בצורה רגועה, נסביר שאנחנו לוקחים אותם ואת מה שהם אומרים ברצינות ושהיינו רוצים לדעת שאנחנו יכולים לסמוך עליהם. נשתף אותם איך זה גורם לנו להרגיש שגילינו שהם לא אמרו אמת… שתכונות של יושר וכנות הן תכונות שחשובות לנו – וגם אם האמת קשה, נוכל להתמודד איתה ביחד, ושאנחנו חוששים ששקרים נוספים עלולים לפגוע במערכת היחסים שלנו ולגרום לחוסר אמון בינינו. ואחרי שכל זה נאמר – זה הזמן לברר איתם מה מנע מהם להגיד לנו את האמת ולפענח יחד איתם מה היתה המוטיבציה שלהם לשקר לנו.
זה גם הזמן שלנו לעשות בדק בית – האם אנחנו נוקשים מדי? האם הציפיות שלנו מהם מוגזמות? האם התגובות שלנו הן כאלה שיגרמו להם להסס או לפחד לומר לנו את האמת?
אנחנו לא מענישים על שקר, כי כשילד מקבל תגובה חריפה על שקר, הוא לא לומד מזה להפסיק לשקר! הוא לומד לשקר יותר טוב כדי לא להיתפס שוב בפעם הבאה. ובשום מקרה לא נכנה את הילד שלנו "שקרן", אלא תמיד נדבר על ההתנהגות עצמה ("מה שאמרת כרגע הוא לא אמת"), ננסה להבין מה עומד מאחורי השקרים וניתן לכך מענה.
איך לצמצם את הצורך של הילדים לשקר ולעודד אמירת אמת?
לתת לילד את ההרגשה שהוא יכול לספר לכם כל דבר ואתם תמיד תאמינו לו. דברו עם הילדים שלכם על "סודות טובים" (כמו הפתעה לחבר) ו"סודות רעים" (כמו פגיעה בהם או במישהו אחר), שאותם חייבים לחלוק עם אבא ואמא, כי הם יודעים איך לשפר את המצב וגם לשמור על ביטחונכם.
לתת לילד את ההרגשה שאתם מספיק חזקים כדי להיות שם בשבילו, קשובים אליו ולצרכיו, מסוגלים להכיל מבלי להתפרק, ולא פחות חשוב – מבטיחים לא להגיב בצורה מוגזמת, שתגרום לו להסס אם לפנות אליכם שוב בעתיד.
לוותר על השליטה המוחלטת שלנו בכל דבר ולאפשר משא ומתן על נושאים שנויים במחלוקת – אם הילדים שלנו מרגישים שהכל תמיד חייב להיעשות אך ורק בדרכינו, ושאם הם רוצים משהו שלא מקובל עלינו, אין סיכוי שהוא יקרה – השקר הוא האפשרות היחידה שנותרה להם כדי להביע את הצורך הטבעי שלהם בחופש בחירה, עצמאות ושליטה.
להימנע ככל האפשר מאיומים ועונשים – הגיבו לדברים בצורה עניינית, בלי נאומים ארוכים והטפות מוסר. למדו את ילדיכם שלכל התנהגות יש תוצאה ותנו לו לקחת אחריות על מעשיו ולהתמודד עם התוצאה. כולל פעולות אקטיביות לתיקון. קחו בחשבון שכשיש בבית הרבה מאבקי כוחות ואווירת מלחמה, המטרה מקדשת את האמצעים והילד יעשה כל מה שצריך כדי לנצח בקרב ולחמוק מהעונש – כולל לשקר.
לגלות כמה שיותר אמפתיה והבנה לאמת שלהם, ולקבל את זה שהם מתנהלים באופן שונה מאיתנו – ככל שנהיה יותר נוקשים, ביקורתיים וקפדניים שהדברים יעשו תמיד בדרכנו, ילדינו יעשו יותר שימוש בשקרים וימציאו לנו סיפורים כדי לתרץ, מדוע הדברים לא קרו בדיוק כפי שההורה ציפה.
לשים לב לתגובות שלנו כאשר הילד שוגה או לא עומד בציפיות – ילדים לא צריכים לפחד להודות בפני הוריהם שטעו, או שהמשימה שהטלתם עליהם גדולה עליהם… תנו להם פחות סיבות לשקר… ואם הם כבר באו אליכם והתוודו על הטעות – שבחו אותם על אמירת האמת ועל לקיחת האחריות!
לשכלל את יכולותינו להקשיב ולהתמודד עם רגשותיו האמיתיים של הילד, בלי להגביל את הביטוי שלו, גם לגבי רגשות קשים, שלא נעים לנו לשמוע או להכיר בקיומם.
כאשר ילד בא ומתוודה על כך ששיקר – התעלמו מהשקר וחזקו את אמירת האמת – "אני חושבת שזה מאוד אמיץ מצדך לבוא ולספר לנו את זה, למרות שידעת שאולי אנחנו נכעס. אני מעריכה מאוד את הכנות שלך."
לתת לילדים המון תשומת לב חיובית מיוזמתנו.
אם אתם מזהים שלעיתים תכופות מדי, ילדיכם משתמשים בסיפורים מוגזמים כדי לזכות בהערכה ובכבוד מאחרים, ייתכן שההערכה העצמית שלהם נמוכה. צרו עבורם כמה שיותר הזדמנויות לפתח תחושת מסוגלות וחוויות של הצלחה – דרך התייעצות, בקשת עזרה, התנסויות ביכולות ומיומנויות חדשות – וכמובן שבחו אותם על הניסיון ועל הדרך ועל כל התקדמות בכיוון הנכון. תנו להם סיבה אמיתית להתגאות בעצמם!
"לא ליד הילדים" – אם הילד שמע אתכם מספרים "שקר לבן" או מעגלים פינות, ספקו לו הסבר הולם ותואם גיל. ככל שהילד יותר בוגר, הוא מתחיל להבין את מורכבות החיים ואת הצורך לעיתים להלך בין הטיפות.
לקרוא ביחד סיפורים, המדגישים את חשיבות הכנות (למשל הסיפור על הילד שצעק זאב זאב).
