כיף לראות את הילדים שלנו גדלים ומתפתחים, הופכים לישויות עצמאיות, שעושות את הבחירות שלהם בעולם, ואיזה הורה לא רוצה לראות את הילד שלו פורח חברתית ומוקף בחברים?
השאלה היא מה קורה כשהוא מביא הביתה ילדים שאנחנו, איך לומר בצורה עדינה, פחות מתחברים אליהם… מה קורה כשאנחנו מרגישים שההתנהגות של החבר/ה משפיעה על ההתנהגות של הילד/ה שלנו באופן שלא מוצא חן בעינינו, וגורמת להם לעשות דברים שמעולם לא שקלו לעשות לפני החברות עם אותו ילד/ה… ? מה אם החבר/ה שהם בחרו נתפסים בעינינו כפרועים, חצופים, מבריזים מביה"ס, בריונים, מקללים, מסתבכים בקטטות, שותים, מעשנים, גונבים וכד'.
מה הילדים שלנו מוצאים בהם?
איך יתכן שהילד המחונך והמושקע שלי בוחר לעצמו כזה חבר? יתכן! האם נכשלתי בחינוך? לא!
ילדים נמשכים לשוני, למישהו שיש בו את התכונות שחסרות בהם, או היו רוצים שיהיו בהם. מישהו שעושה דברים שאני לעולם לא הייתי מעז לעשות בעצמי. יש בזה משהו מעורר ומרגש, המשיכה האנושית לקצת ריגוש בחיים ולסיכונים. הסקרנות והרצון להתנסות בדברים חדשים, שונים ממה שהכרתי עד היום… אולי לנסות תפקידים אחרים – כל זה חלק טבעי מהתהליך של יצירת נפרדות מההורים והחיפוש העצמי של כל אחד אחר הגדרה עצמית. הרצון של הילד לבחון – מהם היכולות שלו ומהם הגבולות שלו.
לפעמים הבחירה הזו נובעת מרגשי נחיתות והערכה עצמית נמוכה – מתוך האמונה שמישהו אחר אולי ידחה אותי ולא ירצה להיות חבר שלי, כי אני לא בליגה שלו… או כי אני צריך להשקיע הרבה מאמץ כדי להתחבר עם ילדים אחרים – ואז אני בוחר בדרך הקלה, ומתחבר למי שמוכן לקבל אותי ללא תנאי. ולפעמים הבחירה היא דווקא ממקום שאני יודע מראש שההורים שלי יזדעזעו או לא יאהבו את הקשר הזה וזאת הדרך שלי למרוד.
אז מה עושים כשהילדים מביאים הביתה חברים שלא מוצאים חן בעינינו או שאנחנו מאמינים שהם לא טובים בשבילם / מהווים "השפעה רעה"?
בגילאים הצעירים זה קל יותר– מזמינים את החבר למפגש אצלכם בבית, כדי שתוכלו לפקח ולראות את הדינמיקה. יכול להיות שתופתעו לטובה ותגלו שזה לא נורא כמו שחשבתם.
אם יווצרו סיטואציות פחות רצויות מבחינתכם, תהיה לכם הזדמנות פז לצייד את הילד שלכם בכלים וללמד אותו איך להתמודד עם סיטואציות כאלו בעתיד. מה שכן, חשוב לומר – כדי לא להביך את הילד שלכם וגם את החבר, אנחנו לא מתערבים בזמן שזה קורה, אלא מנתחים את האירוע אחרי שהחבר הולך. אפשר לדבר על זה בזמן המקלחת או בארוחת הערב, או אפילו במיטה, לפני השינה. מעלים סוגיות שהילד נתקל בהם במסגרת המפגש, מבררים מה הילד חשב עליהן, איך הוא הרגיש בתוך הסיטואציה וחושבים ביחד על דרכים בונות להתמודדות.
בנוסף, תוכלו לנסות ליזום מפגשים חברתיים עם ילדים אחרים, שיותר מצאו חן בעיניכם – אבל כדאי להנמיך ציפיות… חשוב להבין, שבדיוק כמו אצלנו, יש כאן הרבה עניין של כימיה ואי אפשר לכפות על מישהו לחבב או להתעניין במישהו אחר שאנחנו בחרנו בשבילו.
בילדים הבוגרים זה כבר יותר מורכב כי שם כבר אין לנו כמעט שליטה – הילדים היום מתקשרים באינספור דרכים, גם מבלי להיפגש פנים אל פנים. אם הילד שלכם מאוד ירצה, גם אם הטלתם וטו ואסרתם עליו להיפגש עם אותו חבר/ה, אין לכם באמת שום דרך לדעת שהקשר הזה לא נמשך במסגרת ביה"ס ו/או דרך הדיגיטל וברשתות החברתיות – מה שעוד יותר מעצים את החשיבות וההשפעה של יחסים טובים והיכולת שלכם לבסס אמון ולנהל עם ילדיכם תקשורת פתוחה וקרובה!
תקשורת ויחסים – ככל שיהיה לכם קשר טוב וקרוב יותר עם הילדים שלכם, תוכלו לעודד אותם לשתף אתכם, להתעניין לגבי מערכת היחסים שלהם עם החבר/ה, להבין מה מושך אותם ומה מניע אותם לבחור דווקא בהם, וגם לדבר על מה שאתם רואים שקורה בתוך הקשר שלהם איתם. מצד אחד, לפרגן להם על החלקים החיוביים שיש בחברות הזאת, מצד שני, להביע דעתכם על החלקים שאתם פחות אוהבים בתוך הקשר הזה ולאפשר להם להסתכל על הדברים מנקודת מבט נוספת.
לפעמים זאת תהיה רק תחושת בטן כללית לא טובה, ויהיה לכם קשה לשים את האצבע על הסיבה המדויקת שאתם מרגישים סלידה מחבר מסוים. יחסים טובים יאפשרו לכם להישאר ברקע ולהבין טוב יותר מה בדיוק קורה שם שלא מוצא חן בעיניכם. כך תדעו להגדיר, קודם כל לעצמכם, בצורה ברורה יותר, מה מפריע לכם, או מה התכונה או ההתנהגות הספציפית שמעוררת אצלכם חשש או התנגדות – ואז, במקום לדבר ישירות על החבר/ה עצמם, ולעורר אצל הילדים שלכם אנטגוניזם, שרק יחזק את החברות ביניהם – תוכלו לדבר איתם על ההתנהגות הלא רצויה.
אמון ואמונה – הבהירו לילדים שלכם שאתם סומכים עליהם שיעשו את הבחירות הנכונות עבורם. כשילד מרגיש שסומכים עליו, חשוב לו לעמוד בציפיות ולא לאכזב את ההורה. ולהפך – ילד שכל הזמן מקבל את המסר שהוא מאכזב ולא סומכים עליו – יתנהג בהתאם לציפייה וימשיך לאכזב.
העשירו את עולמם בתחומי עניין, תחביבים ועיסוקים חדשים. דרך טובה להסיח את דעתם מהחבר/ה הבעייתיים, למלא את זמנם, לפתוח להם דלת להזדמנויות חברתיות חדשות ועל הדרך עזרתם להם גם למצוא משהו שהם טובים בו, להרגיש שווים ומעניינים, ולחזק את הדימוי העצמי ואת תחושת הערך שלהם.
חזקו את הביטחון העצמי שלהם והעלו את הערך העצמי שלהם בעיני עצמם – הזכירו להם כמה הם שווים, במה הם טובים והתמודדויות מוצלחות מהעבר, וחזקו את האמון שלהם בעצמם, ביכולות שלהם ובשיקול הדעת שלהם.
חזקו את החלקים המוסריים באישיותם – זה יעזור להם להיות פחות מושפעים, לעמוד בפני לחצים חברתיים, לקבל את ההחלטות הנכונות ולהציב את הגבול כשצריך, ולא להיגרר להתנהגויות שנוגדות את הערכים שלהם.
זכרו שהחינוך והערכים שנתתם להם לא נעלמו. הם הולכים עם הילד, גם אם בגיל ההתבגרות לעיתים נראה ששכחו כל מה שלימדנו אותם והם מתנהגים בצורה ש"לא מתאימה להם" – סמכו עליי, זה עדיין שם. המשיכו להאמין בהם ולחזק את המקורות הערכיים שלהם בעצמם, ותהוו דוגמא אישית לערכים החשובים לכם.
תנו לזמן לעשות את שלו – ברגעים של קושי גדול, הזכירו לעצמכם שבסופו של דבר, הכל זמני – זה רק שלב וזה עובר.
מה לא עושים?
לא שופטים ומבקרים אותם על הבחירה שלהם ולא מביעים דעה ישירה על החבר/ה.
לא מאיימים עליהם או מנסים לכפות עליהם להתרחק מהחבר ולנתק איתו את הקשר. הטלת וטו רק תגרום לילדים שלכם לעשות את ההיפך הגמור. הדרך החכמה היא להאיר את עיניהם בשיח פתוח, על ההתנהגות עצמה, לא על החבר.
לא פוגעים בקשר שלכם איתם ולא עושים פעולות שירחיקו אותם מכם ויגרמו להם למדר אתכם ממה שקורה.
לא משנה כמה אתם לא מרוצים מהקשר שלהם עם החבר/ה ה"בעייתיים" – איומים, ביקורת ושיפוטיות – זו הדרך הבטוחה לייצר ריחוק ביחסים ביניכם ולדחוף אותם עמוק יותר לזרועות החברים שאתם כל כך לא אוהבים. בסופו של דבר, הדבר הכי חשוב הוא לשמור ערוץ תקשורת פתוח, כאשר המסר העיקרי הוא "לא משנה במה הסתבכת, אני תמיד כאן בשבילך, לתמוך, לעזור ולכוון. אל תחשוש לפנות אליי – אני הכתובת שלך בשעת צרה".