אמא, למה אני לא כמו כולם? – איך מתמודדים עם שונות ותחושת חריגות של ילדים | מיה צור
Depositphotos_85163720_s-2019

אמא, למה אני לא כמו כולם? – איך מתמודדים עם שונות ותחושת חריגות של ילדים

תחושת חריגות היא נושא שמטריד ומלווה ילדים רבים בשלבים שונים של חייהם, כאשר הפחד הכי גדול שלהם הוא מביקורת, בושה ודחייה. הפחד הזה משפיע על התפיסה העצמית ועל תחושת הערך העצמי, ומהמקום הזה הוא גם מנהל את חייהם החברתיים ויוצר איזו שהיא הפרדה בינם לבין קבוצת השווים. על גדר ההפרדה הזו, מתיישבות תחושת הדחייה, הבדידות והתלישות: תחושה של "אין לי מקום בעולם", ש"מי שאני זה לא מספיק כדי שיקבלו ויאהבו אותי" ו"מה האחרים יחשבו או יגידו עליי".
התפקיד שלנו הוא להשיב להם את הביטחון הפנימי שלהם בעצמם. לשקף להם שמה שמערער את הביטחון שלהם הוא רק הפחד שלהם מדחייה, ושיש להם את היכולת להתגבר על הפחד.

כדי לעבור את מחסום הפחד צריך לעשות שינוי תפיסתי

שונות היא לא בהכרח דבר שלילי

הזכירו לילד ששונות היא לא בהכרח דבר שלילי – זה הופך אותנו למיוחדים וייחודיים, ואת העולם שלנו להרבה יותר מעניין. בזכות השונות שלנו אנחנו יכולים ליהנות משני העולמות! גם להרגיש שייכים וגם להרגיש מיוחדים ומחוברים לעצמנו ולמי שאנחנו באמת.

לכל אחד יש את ההתמודדויות שלו

לכל אחד מאיתנו יש את ההתמודדויות שלו בחיים. לפעמים זה משהו שרואים כלפי חוץ: כמו ילד שיש לו טיקים, משקפיים, מכשיר שמיעה, ילד שהוא נמוך קומה או נכות פיזית וכו'… ולפעמים זה נסתר: כמו אלרגיה, הפרעת קשב, לקות למידה, הפרעת אכילה, אח עם צרכים מיוחדים וכו'.

השונות שלך אינה מגדירה אותך

יש בך כל כך הרבה תכונות נפלאות: אתה מצחיק, מעניין וחכם, חבר טוב ורגיש, אתה אכפתי ומכיל; ההתמודדות שלך לא מגדירה את מי שאתה – היא חלק ממך, לצד כל הדברים האחרים והרבים שיש לך לתרום.

יש לך בחירה

יש בחיים דברים שהם לא בשליטתך, ואתה פשוט צריך ללמוד לחיות איתם – ואז אתה צריך לבחור אם לכעוס ולראות את כל המקומות שזה מגביל אותך בחיים, או להיות בהודיה על מה שיש.

אתה יכול לבחור לחיות את חייך ברחמים עצמיים ולתרץ תירוצים שבגלל השונות שלך אתה מוגבל או תקוע… ואתה יכול לבחור להפוך את המגבלה ליתרון, או להתבלט לטובה במשהו אחר, להמשיך להתפתח, להצליח ולהיות מאושר.

לימדו לחבק את השונות ולראות גם את היתרונות שהיא מביאה   

ילד אלרגי אוכל יותר בריא ופחות מזון מעובד. הוא מקבל את האוכל שלו תמיד ראשון. כשמחלקים לכולם משהו בגן או בביה"ס הוא יכול לבחור לעצמו את הממתק שהוא הכי אוהב. הוא אחראי יותר, בוגר יותר ורגיש יותר לסביבתו.

ילד היפר-אקטיבי יכול להצטיין בספורט. ילד עם הפרעת קשב יהיה סקרן, יצירתי ובעל כושר המצאה – תכונות שיכולות להביא אותו להישגים מרשימים ולתרום לחברה. תהיה לו תפיסה מהירה של מצוקת הזולת, רגישות לסבלם של אחרים וחוש הומור מפותח. כשהוא יעסוק במשהו שמעניין אותו הוא יוכל להגיע לרמת ריכוז גבוהה במיוחד ולהצטיין בו. בני 18 בעלי הפרעות קשב מבוקשים לחיל המודיעין בצה"ל כי בצבא מאמינים שדווקא צעירים אלו מצטיינים בחשיבה מופשטת, ויכולים לחשוב מחוץ לקופסא ולהביא לפריצות דרך ופתרונות מקוריים ויצירתיים, שמישהו אחר לא היה חושב עליהם.

ילד שלא רואה טוב תמיד יקבל את המקום הכי טוב בכיתה, שממנו רואים הכי טוב את הלוח וכן הלאה.

למדו את הילדים להסכים לקחת את הסיכון שאולי יקבלו דחייה

תמיד יהיו אנשים שיידחו אותנו בחיינו, לא כולם חייבים לאהוב אותנו וגם לא כולם חייבים להיות חברים. אז אמנם אין לנו שליטה על מי יאהב אותנו ומי פחות יתחבר אלינו, אבל אנחנו צריכים להחליט שאנחנו משחקים את המשחק ולא יושבים על הגדר… וגם אם מישהו יבחר לא להיות חבר שלנו, זה בסדר – זה לא ימוטט אותנו, יהיו מספיק חברים אחרים.

למדו את הילדים לחפש את "הדומה"

למדו את ילדכם תמיד לחפש בכל אינטראקציה חברתית – את "הדומה" – ולשים את הדגש עליו.
כשאנחנו שמים את הדגש על חוויות משותפות, תכונות אופי דומות, תחומי ענין משותפים וכד', זה מחבר ומאחד במקום להפריד.

תחושת החריגות בעיקרה, נובעת מתחושת חוסר שייכות של הילד ביחס לקבוצת השווים
אז כבר הבנו שתחושת החריגות היא סובייקטיבית ותלויה במצב הפנימי של הילד, ואיננה מצב חיצוני. ילד יכול להיות מאוד מקובל ואהוב על חבריו ועדיין להרגיש חריג – כי תחושת החריגות בעיקרה, נובעת מתחושת חוסר שייכות של הילד ביחס לקבוצת השווים.

איך משנים את זה?

בדרך כלל, אנחנו כהורים, נוטים לחשוב על מה מגיע לילד שלנו, איך לעזור לו ולהקל עליו, ומה הוא צריך לקבל. אנחנו פחות עסוקים במחשבה במה הוא יכול לעזור לנו ומה הוא יכול לתרום לאחרים.

תחושת השייכות זוהי אותה חוויה הגורמת לנו לחוש משמעותיים, בעלי ערך ומקום, אהובים, נחוצים ובעלי מסוגלות. ככל שנשכיל ליצור לילדים שלנו הזדמנויות לעזור, לעשות למען האחר ולהעניק מעצמם, כך יגדל הדימוי העצמי והחברתי שלהם. הם יאמינו בעצמם וביכולות שלהם, והם ירגישו משמעותיים, תורמים ומועילים, בזכות העובדה שהסביבה זקוקה להם – עשייה למען אחרים מחזקת את תחושת השייכות ואיתה את האופטימיות.

הפגישו את ילדיכם עם סיפורים וסרטים שהם יכולים להזדהות עם הגיבור

ספרי ילדים הרבה פעמים נותנים איזושהי התחלה כדי לעורר שיח פתוח עם הילדים הצעירים, ואני ממליצה על הספר "הכי הכי יותם" שכתב טום פרסיבל: הספר מדבר על יותם, ילד שנורא חשוב לו להיות כמו כולם, אבל פתאום צומחות לו כנפיים והוא מגלה שיש לו יכולות מיוחדות. הוא מאד נהנה מהכנפיים ומהיכולת החדשה שלו להתעופף באוויר, אבל גם מאד חושש מהתגובה של הסביבה והוא מחליט להסתיר את הכנפיים מתחת למעיל. מהר מאוד הוא מבין שלא פשוט לחיות עם סוד כל כך גדול ושלהסתרה יש מחיר… ואז הוא מגיע לתובנה שהרבה יותר חשוב להיות מי שאתה, מאשר להיות כמו כולם. ספר מאוד רגיש, שכולל מבט על מערכות יחסים עם הורים וחברים וקבלה והשלמה עם השונה, שנמצא בכל אחד מאיתנו.

לילדים הגדולים יותר אני ממליצה על הספר ועל הסרט "פלא" – המספר על אוגי פולמן, ילד שנולד עם תסמונת גנטית נדירה, שגרמה לעיוות חמור בפניו. אחרי שנים של חינוך ביתי, הוריו של אוגי מחליטים לשלוח אותו לביה"ס, שם הוא נאלץ להסתגל ולהתמודד עם קשיים חברתיים, בריונות ורשעות. כאשר הוא נשפט על פי המראה בלבד, עוד לפני שהיתה לו ההזדמנות להוכיח את עצמו. אבל אוגי חכם ומצחיק וכך לאט לאט הוא מצליח למצוא את מקומו, כאשר המסר העיקרי של הסיפור הוא שכל אחד יכול למצוא את מקומו בחברה אם יתאמץ מספיק ולא יוותר. מה שעוד יפה בסרט הזה, שהוא אינו מתמקד רק בנקודת המבט של הגיבור, אלא מראה לנו גם את העומק והסיפור של כל אחת מדמויות המשנה – כל אחת עם הקשיים שלה – ומלמד אותנו לנהוג בחמלה כלפי אחרים, כי אף פעם אי אפשר לדעת עם מה אנשים מתמודדים ומה שאנחנו רואים כלפי חוץ הוא אף פעם לא הסיפור השלם. בקיצור, סרט מרגש ומעורר השראה, שמשאיר את הצופים עם הרבה נקודות למחשבה.

סרט מומלץ נוסף לילדים הבוגרים, הוא הסרט "בחזית הכיתה", המבוסס על סיפור אמיתי, ומספר על ילד בשם בראד כהן, הסובל מתסמונת טוראט, שגורמת לו להשמיע קולות לא רצוניים ולהראות מוזר וחריג. בהתחלה אבא שלו והסביבה מאשימים אותו שהוא מפריע בכוונה… רק אחרי שאמא שלו מגלה שמדובר בתסמונת שאין לה מרפא ומנהל ביה"ס מתערב, היחס של הסביבה כלפיו מתחיל להשתנות. בראד צובר ביטחון ומגלה בעצמו גם צדדים חיוביים. הצופים זוכים לקבל הצצה אותנטית, איך זה מרגיש מנקודת המבט והחוויה של ילד, שיש לו מוגבלות או קושי אובייקטיבי שאינו בשליטתו ובאופן טבעי מפתחים אמפתיה כלפי הגיבור.

בבגרותו בראד כהן בוחר להיות מורה. בדרך הוא נתקל באינסוף סירובים, אבל לא מוותר על החלום ובסופו של דבר הוא הופך למורה וה"מגבלה" שלו לכאורה, עוזרת לו להיות מורה טוב יותר מאחרים, מורה רגיש, מכיל ויצירתי, והוא זוכה בתואר המורה המצטיין של משרד החינוך בארה"ב. יש כאן הזדמנות טובה לראות איך "מגבלה" יכולה להפוך להזדמנות לצמיחה, אם רק בוחרים להתייחס אליה ככזו. התלמידים של בראד ראו בו מקור השראה ומודל לחיקוי, וזה גם עזר להם לראות את הקשיים שלהם בפרופורציה הנכונה.

אל תפחדו לדבר על זה בפתיחות ולתת לזה מקום

תנו תוקף למה שהם מרגישים, עם הרבה הכלה ואמפתיה לקושי שהם חווים, חבקו ותאהבו אותם. שקפו להם: "אנחנו רואים שקשה לך ושזה מעציב אותך. אנחנו מבינים שחשוב לך להרגיש שייך ולהיות כמו כולם".

החמיאו להם על כך שהם מפתחים שאלות בקשר לעצמם ולמקומם בחברה – הקשיבו להם, והתעניינו מה הם חושבים על הנושא.
אפשר לשאול שאלות פתוחות כמו:

  • האם זה רע להיות שונה?  
  • איזה רגשות זה מייצר? האם זה מייצר רק רגשות לא נעימים, או שאולי יש גם רגשות נעימים שקשורים לשונות?
  • איזה דברים טובים יכולים לצאת מהשונות? מה אפשר להרוויח ממנה? האם היא יכולה לשמש גם  כמקפצה חיובית?
  • האם יש עוד ילדים בכיתה שהם שונים בדרכים אחרות?
  • האם כל שונות היא קשה או נעימה באותה מידה?
  • האם יש ילד/ה אחרים שהיו שמחים לקבל ממך עזרה לגבי השונות שלהם?
  • אילו תגובות או הערות את/ה מפחד/ת לקבל מהחברים?

איך מגיבים כשמישהו מעיר הערה נבזית?

למדו את הילדים שלכם, שבכל פעם שמישהו מדכא אותם ו"מוריד אותם למטה", הם יכולים לשפר את ההרגשה שלהם בכך שיחליטו לעשות טוב, "להרים" ולעודד מישהו אחר.

אפשר גם להציע לחשוב ביחד על תשובות מוכנות מראש, ולהכניס בהן קלילות ואולי אפילו קורטוב של הומור עצמי.

ולסיום, אם אתם, או ילדכם, מרגישים צורך בכך, אפשר לנסות להציע להפגיש אותם עם ילדים כמותם וליצור להם קבוצת השתייכות נוספת מחוץ לגן או לביה"ס; ואפשר לעודד אותם ולתת להם דוגמאות של דמויות מפורסמות ומעוררות השראה, אשר מתמודדות עם קשיים דומים ולא נתנו למגבלות הפיזיות או לנסיבות חייהם, לעצור אותם מלהגיע להישגים ולהגשים את חלומותיהם.

ולכם ההורים אני אומרת – סבלנות. השינוי לא יקרה בין לילה, הביטחון ותחושת השייכות יבנו לאט לאט. אם אתם רואים שילדכם הולך ומסתגר בתוך עצמו ואתם לא מצליחים להגיע אליו, אם ילדכם נמנע מקירבה ומצמצם את ניסיונותיו להשתייך, או לחילופין מבטל את עצמו ומרצה את הסביבה מתוך הרצון הנואש להתקבל, פנו בהקדם לקבלת עזרה מקצועית.

מיה צור, יועצת זוגית ומדריכת הורים לגיל הרך ולמתבגרים. התמחות בהפרעות קשב. התמחות בילדים עם אלרגיות למזון. בעלת תואר B.A. במדעי ההתנהגות.

שתפו את המאמר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב print
שיתוף ב email

מאמרים בנושא אלרגיות למזון

הגעתם לסוף :)
הגעתם לסוף :)

צריכים הדרכת הורים או ייעוץ זוגי?

השאירו פרטים ואחזור אליכם בהקדם!
תודה על הרשמתך

צריכים הדרכת הורים או ייעוץ זוגי?

השאירו פרטים ואחזור אליכם בהקדם!
תודה על הרשמתך
דילוג לתוכן