מתבגרים, קורונה ומה שביניהם | מיה צור
מתבגרים קורונה ומה שביניהם

מתבגרים, קורונה ומה שביניהם

תקופה לא פשוטה ומאוד מאתגרת… הרבה מתח, הרבה בלבול וחוסר וודאות, שמשפיעים על כל תחומי החיים – עבודה, כלכלה, חברה, זוגיות והורות. ריחוק חברתי, ריחוק מהמשפחה המורחבת, סגרים, בידודים, למידה ועבודה מרחוק. אנשים תקועים לבד-ביחד בבית בין ארבע קירות ואין לאן לברוח… הכל מוקצן ואין לנו בעצם שליטה על כלום… וזאת המציאות החדשה שלנו.

המתבגרים בבית, ציניים, חדים וביקורתיים. מוצפים הורמונים ולא מווסתים רגשית. כל מה שהם רוצים בגיל הזה, זה להתרחק ממכם – ההורים… רק שאין להם לאן. הם מתקשים להתארגן עם כל הסידור החדש הזה של למידה היברידית / למידה מרחוק ומי יכול להאשים אותם – גם אנחנו בקושי מצליחים לעקוב אחרי כל השינויים…

ההורים מתלבטים – כמה להגביל וכמה להרשות? איך מתנהלים בתוך כל הדבר הזה? כל כך הרבה מגבלות בגלל הקורונה. מסיכות על הפנים. ריחוק חברתי. אין ביה"ס. אין מסעדות. אין קולנוע. אין חוגים. אסור להתקהל… אסור לנשום. ובאופן טבעי כשמגבילים אותנו – זה רק מעורר בנו את הדחף למרוד, לעשות דווקא – לדפוק את המערכת. ומה שקורה לכולנו בחוץ, קורה למתבגרים שלנו גם בתוך הבית – מולנו, ההורים. אנחנו מנסים להציב למתבגר שלנו גבול והוא מוצא דרך לעקוף אותו.

אנחנו: כל היום עסוקים בהישרדות… לחוצים ודואגים, מנסים להסתגל כמה שיותר מהר לשינויים, לארגן את עצמנו מחדש ולנצח את הדבר הזה – לצאת ממנו כמה שפחות מופסדים. להמשיך לחיות, להתפרנס, לנהל את הבית מרחוק, לשמר את מה שעוד נשאר מהזוגיות שלנו. לשמור על עצמנו ועל המשפחה בריאים.
הוא: משחק עם החברים שלו במחשב כל הלילה, ביום הוא ישן. וכשהוא כבר קם בצהריים, הוא רובץ במיטה או מול הנטפליקס, משאיר לנו מטבח הפוך ונראה אדיש לחלוטין לכל מה שמתחולל מסביבו.

אז האמת היא שהכי קל זה לכעוס ולבוא אליהם בטענות… אבל, אל תשכחו שגם המצב שלהם ממש לא פשוט! לקחו להם את השגרה, לקחו להם את העוגן הכי חשוב שלהם בחיים – את בית הספר! בשבילנו ביה"ס הוא מוסד חינוכי לרכוש בו השכלה. בשבילם הוא פתח מילוט מההורים. מקום מפגש עם קבוצת השווים שלהם, לקבל אישור למי ולמה שהם, לנרמל את כל מה שעובר עליהם, לפרוק ולשחרר לחצים. ביה"ס זה גם המקום להתנסות ולעשות לפעמים גם דברים "אסורים" מתחת לרדאר. לפתח נפרדות, עצמאות וזהות עצמית.

בעצם אפשר להגיד שכשהם סגורים אתכם בבית, נלקחה מהם אפילו הזכות לפרטיות. ההורה נמצא איתם בבית ומפקח עליהם 24/7, ויש לו הערות בערך על כל מה שהם עושים (או לא עושים). לצורך שלהם בעצמאות ונפרדות כבר אין שום ביטוי במציאות… ההורים בבית, מבשלים להם, מנקים להם, מעירים אותם, מעירים להם, מנהלים אותם, מבררים בקבוצת הווטסאפ של ההורים איזה עבודות הם היו צריכים להגיש ודואגים שיתחברו לזום – מן רגרסיה שכזאת, כאילו כולנו חזרנו כמה שנים אחורה.

הריחוק הפיזי מהחברים שלהם מעורר בהם המון בדידות ועצב, ואפילו ייאוש ודיכאון. כל הילדים שגם בימים הרגילים לא ממש היו במרכז העניינים: אלה המופנמים יותר, השקטים, הביישנים, אלה שבדרך כלל מעדיפים להישאר כצופים שקטים מהצד, אלה שתמיד שמחים וזורמים עם כל יוזמה של מישהו אחר, אבל פחות יוזמים בעצמם – כל אלה נשארו עכשיו לגמרי לבד, ואף חבר לא יוצר איתם קשר.

איך נעזור למתבגרים שלנו לצלוח את התקופה?

בתור התחלה, נבין שהאחריות עברה אלינו. אז נכון שגם אנחנו איבדנו שליטה וגם אנחנו מרגישים חרדה ומצוקה גדולה ואין לנו מושג איך ומתי זה ייגמר… אבל אנחנו חייבים לזכור שהם תמיד מסתכלים עלינו ועל האופן שבו אנחנו מתמודדים עם המצב החדש, וגם אם הם נראים לכם אדישים למה שקורה וזה כאילו עובר לידם – האמת היא שהם צריכים אתכם שם בשבילם: הם זקוקים לנוכחות שלכם, לעוגנים שלכם שיתנו להם ביטחון ולגבולות שיתנו להם מסגרת, שיהיה משהו להתנגש בו – כי בלי זה – אי אפשר לפתח נפרדות וזהות עצמית. לכן, חשוב שתאספו את עצמכם, תהוו עבורם דוגמא להתמודדות מוצלחת. תשימו לב טוב טוב למה שקורה איתם ותמצאו דרך להכיל גם את המצוקה שלהם.

נצלו את ההזדמנות שאתם נמצאים יותר בבית, כדי למצוא גם פניות רגשית עבורם. מצד אחד, צרו הזדמנויות לפעילויות משפחתיות משותפות (בישול או אפייה, ארוחה משותפת, צפייה בסרט, פעילות גופנית משותפת מול היוטיוב, משחק קופסא חדש), מצד שני, חשוב מאוד שלכל אחד מכם יהיה גם את הספייס שלו.

עודדו את המתבגרים שלכם לשמור על קשר עם החברים. שימו לב שהם אינם פוגעים בעצמם כדי להחזיר לעצמם תחושה של שליטה. מה זה אומר פוגעים בעצמם? חותכים את עצמם ומסתירים את הסימנים מתחת לבגדים, צורכים סמים, שותים אלכוהול, מפתחים הפרעות אכילה, הפרעות שינה, חרדות, מפסיקים ללמוד וכד'. במקרים של פגיעה עצמית, סירוב מוחלט להיכנס לשיעורים בזום ולתפקד כתלמיד, או דיכאון והימנעות מוחלטת מקשרים חברתיים – זה הסימן שלכם לפנות לעזרה חיצונית.

מתבגרים שמסתגרים כל היום בחדר – אם זה רק מפנינו, אבל אנחנו יודעים שהם כן שומרים על קשר עם חברים, דרך משחקי מחשב ודרך רשתות חברתיות, אם מדי פעם הם באים למטבח כדי לאכול, מתקלחים כל יום, לומדים כשצריך… אתם יכולים להיות רגועים. מה יעזור לראות אותם יותר? אם בזמנים המעטים שהם כן מעיזים להראות את פרצופם בסלון, הם יפגשו פנים מאירות ושמחות, והרבה פחות הערות וחפירות.

התנהגויות סיכוניות

קורונה שווה שעמום אחד גדול. אין אקשן, אין ריגושים. אין פרטיות ואין מסגרת. אין פתחי מילוט ואין אפשרות להתרחק מההורים. רק הרבה מתח, ייאוש, בדידות וחוסר וודאות. קרקע מצוינת בשביל המתבגרים לחפש מפלט במקומות אחרים, שיקהו קצת את החרדה והכאב, יכניסו לחיים קצת ריגושים ויאפשרו להם לפרוק את כל התסכולים והזעם שהצטבר – בקיצור, אלכוהול וסמים.

שמירה על השיגרה

עודדו את המתבגרים שלכם לשמור על איזושהי שגרה. לקום בבוקר בשעה סבירה. להתלבש. לאכול ארוחת בוקר. ללמוד, כשיש לימודים. אם אין – לתקשר עם החברים ברשת. ארוחת צהריים. ספורט! (נכון שלקחו לנו את כל הדרכים המהנות והכיפיות לעשות ספורט ולפרוק אנרגיה, ואין יותר חוגים, חדרי כושר, כדורגל עם החבר'ה… אבל עדיין אפשר לצאת לריצה, הליכה, סיבוב באופניים… עודדו אותם לקחת אוזניות, לשים לעצמם מוזיקה שהם אוהבים ולצאת להליכה ארוכה באוויר הפתוח, או אולי לעשות אימון משותף ביחד איתכם). מקלחת יומית. ארוחת ערב משותפת. אולי צפייה משותפת בסרט?

חשוב! לא לאפשר להם לשקוע, להתנתק לגמרי ולהסתגר לבד בחדר יום שלם בלי לראות או לתקשר עם אף אחד. ואם זה מה שקורה, תמצאו סיבה לדחוף ראש בדלת, קפצו לביקורים קצרים להגיד שלום, להתעניין במה שהם עושים, לבדוק מה שלומם, להביא להם איזה נשנוש טעים, או להזמין אותם לצאת אליכם לפעילות משותפת.

לימודים

הלימודים הם חלק מהעוגנים החשובים של הילדים בתקופה הזאת. הם עוד משהו שנותן להם מסגרת ונקודת התייחסות – אחרת כל הימים נראים אותו דבר ואין הבדל בין הימים ללילות. הבעיה היא שלימודים דורשים פניות רגשית, שלא לכולם יש בתקופה המטורללת הזאת… ועוד בעיה – שלימודים בזום לא מתאימים לכל אחד. המורים מעבירים את החומר בצורה של הרצאה משולבת עבודה עצמית, יש המון פיתויים והסחות דעת מסביב. המון רעש – גם משאר התלמידים שמשתתפים בשיעור וגם רעשי הרקע של הבית. אפשר להתחבא מאחורי קובייה שחורה. למורה אין שום דרך לדעת אם בכלל נכנסתי לשיעור שלו, או אם אני עוקב אחרי השיעור ואיפה אני ביחס לקבוצה… קל מאוד ללכת לאיבוד כשאין מי שרואה אותך. אם אתם רואים שהילד שלכם הולך לאיבוד – שלבו כוחות עם המורים. שתפו אותם בקשיים ותמצאו ביחד דרך איך לעזור לילד שלכם לחזור לעניינים ולא לפתוח פערים גדולים מדי.

מסכים

כל החיים עברו למסך. הלימודים. החיים החברתיים. התחביבים, תחומי עניין. הפנאי והבידור. אפילו הספורט. המסכים הם הקשר היחידי שלנו לעולם שבחוץ. ומאחורי המקלדת אין חוקים. הכל מותר. הכל וירטואלי ושום דבר לא אמיתי. אני קובייה שחורה על המסך. אין רגשות. אין הבעות פנים. המתבגרים רוצים להרגיש שהם קיימים, שמישהו רואה אותם… שמישהו רוצה אותם… הם רוצים לבטא את המיניות שלהם – אז הם מחליפים תמונות חושפניות ברשתות החברתיות. וכשהם לא ברשתות החברתיות הם מתמסרים לצפייה פאסיבית בסרטים. קל מאוד להתמסר לרביצה הזאת מול המסך, כשכל החלופות האחרות נלקחו מאיתנו. הנטפליקס הפך להיות עולם אלטרנטיבי שבו אנחנו יכולים לשכוח קצת מהצרות, לחיות דרך הדמויות ולפנטז. ועדיין, כדאי לשים לב לתכנים שאנחנו והמתבגרים שלנו צורכים. פחות פורנו, פחות אלימות ותכנים לא תואמי גיל, פחות תכנים מדכאים שמוסיפים לחץ. יותר דברים שמרימים. דברו עם המתבגרים שלכם על פורנו. דברו על כמה שזה לא מייצג את המציאות.

זה הזמן גם לדבר איתם על הסכנות ברשת ולהזכיר להם את הכללים. אם נתקלתם בתוכן לא ראוי – לסגור מיד ולדווח להורים. לא להפיץ ולהעביר הלאה לחברים. לשים לב מה רואים במצלמות שלכם ומתי הן פתוחות. לא למסור מידע אישי. לא להתפתות להצעות מפוקפקות מאנשים זרים, שנותנים לכם תחושה מדהימה שהם היחידים שמבינים אתכם ואז דוחפים אתכם לעשות דברים שאתם לא מרגישים איתם בנוח או שהייתם מתביישים לשתף בהם את  החברים או את ההורים.

שינה

כשכל היום אין תנועה ולא זזים, לא נוצרת עייפות וקשה להירדם… הילדים פיתחו לעצמם הרגל שישנים ביום וכל חיי החברה מתנהלים בלילה בהתכתבות ברשתות החברתיות או במשחקי אונליין… אז גם אם המתבגרים שלכם הופכים את היום ללילה ואת הלילה ליום, בימים שיש לימודים למחרת בבוקר והם צריכים לקום מוקדם ולהיכנס לשיעור בזום – סכמו איתם שעה מוגדרת שבה הניידים יוצאים מהחדר ועוברים למטבח. בימים שאין לימודים, זה בסדר לתקופה הזאת – אבל עדיין חשוב לשים לב שהם כן מקבלים מספיק שעות שינה. כאשר לא ישנים מספיק, זה משפיע על כל תחומי החיים. על התפקוד היומיומי, על היכולת הקוגנטיבית, על ההתפתחות והגדילה ועל מצב הרוח! במקרים קיצוניים, חסך בשינה עלול לגרום לדיכאון וחרדה – ולהפך. דיכאון וחרדה עלולים לגרום להפרעות שינה. וודאו שהמיטה לא הופכת להיות מרכז חייהם – שהלימודים יתבצעו מול המחשב/השולחן, שיבואו לאכול במטבח ושהמיטה תהיה שמורה לשינה.

אכילה רגשית

שימו לב לאכילה רגשית. כולנו בבית, צמודים למקרר ולמגירת החטיפים וכולנו אוכלים יותר מדי ובעיקר מהדברים הלא נכונים… מתוך חרדה, מתוך שעמום, בתור פיצוי ונחמה… אז אני כאן כדי להזכיר שדווקא בתחום הזה כן יש לכם הרבה שליטה. אתם מחליטים מה וכמה אתם קונים בסופר ומה אתם מכניסים הביתה, ואיזה אוכל יהיה יותר זמין על השולחן שלכם. תדאגו לכוון לנשנושים יותר בריאים ופחות משמינים.

לסיום, זכרו! לא לכולנו יש אותה יכולת ספיגה ואותם כלים להתמודדות. שימו לב איך הם (ואתם) מתמודדים עם חוסר שליטה, שעמום, עם בלבול וחוסר וודאות. מה זה מוציא מכם, ומה זה מוציא מהם? מי מבני הבית זקוק לעזרתכם ובאיזה אופן? מה יכול לעזור להם ולכם לצלוח את התקופה הזאת עם כמה שפחות נזקים? דברו על זה, תאמו ציפיות, גם ברמה הזוגית וגם ברמה המשפחתית. מה כל אחד מכם צריך כדי לעבור את התקופה הזאת בשלום. אם אתם צריכים יותר עזרה בבית – בקשו זאת בצורה ברורה. אל תצפו שבני הבית יבינו לבד מה הצרכים שלכם וידעו למלא אותם בלי שתגידו. חבל שתתאכזבו. תגמישו גבולות ואולי אפילו תגדירו אותם מחדש, בצורה שתהיה יותר מותאמת למציאות שהשתנתה. שמרו על אווירה נעימה, זכרו להגיד מילה טובה מדי פעם, גם לבני הזוג וגם לילדים. ושכולם יהיו בריאים!

מיה צור, יועצת זוגית ומדריכת הורים לגיל הרך ולמתבגרים. התמחות בהפרעות קשב. התמחות בילדים עם אלרגיות למזון. בעלת תואר B.A. במדעי ההתנהגות.

שתפו את המאמר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב print
שיתוף ב email

מאמרים בנושא הדרכת הורים למתבגרים

הגעתם לסוף :)
הגעתם לסוף :)

צריכים הדרכת הורים או ייעוץ זוגי?

השאירו פרטים ואחזור אליכם בהקדם!
תודה על הרשמתך

צריכים הדרכת הורים או ייעוץ זוגי?

השאירו פרטים ואחזור אליכם בהקדם!
תודה על הרשמתך
דילוג לתוכן