כשהתחיל כל הסיפור הזה של הקורונה והסגרים, הבנתי שבשבילנו זאת הולכת להיות ריצה למרחקים הרבה יותר ארוכים… מאחר ויש לנו ילד שמקבל תרופות שמדכאות מערכת חיסונית ונחשב בקבוצת סיכון, חוץ מהבעל שיוצא לעבוד ועושה קניות פעם בשבוע, שלושת הילדים ואני גזרנו על עצמנו סגר מרצון, עד יחלוף זעם.
מיד אחרי פורים קראתי לשלושת ילדיי לסלון ואמרתי להם: הסיפור הזה הולך להיות ארוך. זה לא עניין שייגמר תוך שבוע שבועיים… אנחנו צריכים להיערך לזה ולחשוב מה אנחנו מצפים מעצמנו בתקופה הזו. וכך, ישבנו ביחד ובנינו לנו תוכנית יומית ושגרת חיים חדשה, כזו שתענה על כל הצרכים של כולנו ותאפשר לכולנו לעבור את התקופה המאתגרת הזו בצורה הכי טובה ומצמיחה שיכולה להיות, ובאמת להפיק ממנה את המיטב.
הדבר הראשון שעשינו, הילדים הכינו "תיבת פירגונים" שלתוכה שלשלנו כל יום פתקים עם מסרים מפרגנים לשאר בני הבית ולפעמים גם לעצמנו. בכל יום שישי התיבה נפתחת בטקס מיוחד ואנחנו מקריאים בקול רם את כל הפתקים.
הדבר השני שעשינו, העלינו מהמחסן את כל הפאזלים (1000 חלקים) וכל שבוע הרכבנו פאזל אחר ביחד.
סיכמנו עם הספרייה הציבורית שתאפשר לנו לקחת כמות גדולה יותר של ספרים כדי שלא נצטרך להגיע לעיתים כל כך קרובות (הילדים שלי קוראים כ-10 ספרים בשבוע…).
החלטנו שאנחנו ממשיכים לשמור על שעת שינה קבועה ושעת קימה, וללמוד בשעות הבוקר את המקצועות שנראים לנו חשובים. כל אחד בנה לעצמו מערכת ללימוד עצמי, שמתבססת על ספרי הלימוד של ביה"ס, ובשעות שהם לומדים – זה הזמן שלי לעבוד בשקט. כך גילינו למשל, שלבת מספיק שבוע וחצי כדי לסיים ספר מתמטיקה שלם שהמורות לא הספיקו להתחיל ללמד בכיתה לפני שהסתיימה השנה. אין ספק שיש יתרונות עצומים ללמידה עצמאית בבית… קודם כל שהיא עצמאית. כל אחד מתקדם בקצב שלו. מתרכז בדרך שלו… אחד צריך לזוז, השנייה צריכה להשמיע מוזיקה ברקע וכו'. הילדים למדו לקחת אחריות על הלימודים שלהם ולנהל את עצמם, תרגלו הרבה משמעת עצמית, דחיית סיפוקים, התמדה ונחישות, וצברו הרבה חוויות של הצלחה ותחושת מסוגלות! פעם בשעה הם עושים הפסקה, שמים שיר וכולם קופצים ומשתוללים – כשיושבים כל כך הרבה שעות ליד השולחן חייבים מדי פעם להזרים קצת את הדם ולעורר את המוח, כדי שלא נקבל צורה של כיסא.
החלטנו שאנחנו מקפידים על שלוש ארוחות מסודרות ועל ספורט לפחות פעם-פעמיים ביום. כל אחד בחר את הדרך המועדפת עליו. אחד יוצא לרוץ עם הכלבים ומתאמן מול הסרטונים ביוטיוב, שני עולה ויורד במדרגות והשלישית מעדיפה לשים לעצמה מוזיקה, לקפוץ ולרקוד.
עשינו לנו הרגל שכל יום בשעה שלוש, אחרי ארוחת הצהריים, אנחנו נפגשים בסלון לצפייה משותפת בפרק אחד מתוך סדרה שבחרנו לצפות בה ביחד.
החלטנו שכל אחד יבחר לעצמו פרויקט אישי. איזה שהוא תחום שמדליק אותו ובא לו ללמוד ולחקור ולהתמקצע בו. ככה הגענו למידול ועיצוב תלת מימד ואפילו קנינו מדפסת תלת מימד.
החלטנו ששעתיים וחצי אחה"צ יוקדשו למשחקי מחשב אונליין מול החברים ואפילו נוצרה קבוצה קבועה של חברים שנפגשים כל יום בארבע מאחורי המסך לשחק ביחד.
את השבתות אנחנו מנצלים בעיקר למשחקי קופסא משפחתיים וארוכים – אלה שאין לאף אחד זמן לשחק באמצע השבוע. מדי פעם אנחנו יוזמים פעילות משפחתית מחוץ לבית – כזו שלא כוללת מפגש עם אנשים אחרים. פעם טיול טבע למקום מבודד, פעם אחרת פלייבוקס, חדר בריחה, טרקטורונים או רכיבה על סוסים… כך אנחנו מוצאים את הדרכים שלנו להתאוורר מבלי להסתכן או לסכן את גיא. וכמובן שאנחנו לא שוכחים לטפח ולתחזק גם את הזוגיות בדייט שבועי של כמה שעות, שאנחנו מקפידים לקחת לעצמנו לבד. פעם, לפני עידן הקורונה, זה היה יום קבוע בשבוע שהיינו יוצאים למסעדה וסרט או חברים… היום זה הפך לפיקניק אינטימי בחיק הטבע, בדרך כלל מול מאגר מים כלשהו לקראת שקיעה… זה הזמן שאנחנו לוקחים רגע הפסקה מהשגרה השוחקת ומהמרוץ של החיים, מתעדכנים על מה שעבר במהלך השבוע, משתפים, מתייעצים, מאווררים רגשות, ממלאים מצברים ונושמים קצת אוויר.
בזמן שכולם שם בחוץ מיטלטלים ברכבת הרים רגשית ובחוסר וודאות, מנסים לעקוב אחרי כל ההנחיות, הגזרות וההגבלות, המשתנות מדקה לדקה – הנחיות שאין בהן שום היגיון או סדר… ושום עקביות… אצלנו הכל מאוד מסודר וברור, שקט ורגוע ויש תחושת יציבות וביטחון. עלינו זה לא משפיע אם מערכת החינוך פתוחה או סגורה. אם חסרים מורים כי חלק מהמורות נכנסו לבידוד, ואם תהיה או לא תהיה למידה מרחוק. אצלנו קמים בכל בוקר וכל אחד יודע בדיוק מה הוא הולך לעשות… וזאת הדרך היחידה לשרוד את התקופה הזו בעיניי, כשאתה סגור בביתך ומנותק מהעולם – שבעה חודשים בעת כתיבת מאמר זה.
בעולם שבו העקביות היחידה היא חוסר העקביות וחוסר הוודאות, אנחנו יכולים לקבוע לעצמנו מסגרת של ניהול סיכונים ולהחליט כיצד אנחנו מתנהלים כמשפחה, מה אנחנו בוחרים לאפשר לעצמנו בתקופה המוטרפת הזו ומה הקווים האדומים שאותם אנחנו לא חוצים – ובכך להחזיר לעצמנו מעט תחושה של שליטה.
אנחנו יכולים לשאול את עצמנו מה חשוב לנו שיהיה בתקופה הזו ולמה אנחנו לא מוכנים בשום אופן, ולארגן את חיינו ואת הערכים שאנחנו מובילים במשפחה מחדש. אנחנו יכולים להיזכר שכולנו התמודדנו בעבר עם משברים ועם התמודדויות לא פשוטות וצלחנו אותם. זה הזמן להיזכר בכל הכוחות שלנו, ביכולות ובכישורים ואפילו להמציא את עצמנו מחדש. לשאול את עצמנו במה יש לי ניסיון, במה אני טוב, מה עוד אני יודע לעשות ואיזה ערך או מוצר חיוני אני יכול להציע עכשיו לעולם? וחברים, לכולנו יש הרבה יותר יכולות ממה שאנחנו חושבים שיש לנו. קחו לדוגמא את זמרת האופרה רינת גבאי שפתחה חנות פרחים. זמרים וזמרות התחילו לבשל ולמכור אוכל ביתי… אלפי קורסים דיגיטליים צמחו כפטריות אחרי הגשם…
אין ספק שחוסר וודאות זה דבר שוחק ומתיש, אבל לפעמים הוא גם מזרז תהליכים. תבחרו לשים את הדגש על כל מה שקיבלתם בתקופה הזו וליצור לעצמכם סיפור חיים חדש, במקום להמשיך להתאבל על כל מה שאיבדתם. הדרך היחידה לצלוח את התקופה הזו ולצמוח ממנה היא מתוך ההשלמה עם העובדה שהעולם שהכרנו השתנה… ולהכניס הרבה יצירתיות, גמישות מחשבתית והסתגלות מהירה לשינויים. לפרק ולפרט את היכולות והכישורים, להציב מטרות קצרות ובינוניות, כאלה שאתם יכולים לשלוט בהם בתוך חוסר הוודאות ושיאפשרו לכם ניצחונות מהירים. מה שבדרך כלל מונע מאנשים לממש את עצמם זה החשש מחוסר הוודאות – אז הנה עכשיו עובר עלינו שיעור מאלף של החיים, כי הרי כולנו כבר בחוסר וודאות – כך שאין לנו הרבה מה להפסיד…
