מי לא מכיר את השעה הזאת בערב שאנחנו מתחילים לרדוף אחרי הילדים כדי לגרום להם להיכנס למקלחת ולסיים כבר את היום… והם – לוקחים את הזמן, בכיף של המשחק שלהם, או הספר (כן, כן, יש עוד ילדים שקוראים ספרים! הילדים שלי ?), או שקועים באיזה מסך ופתאום אנחנו צצים להם משום מקום ובאים בדרישה לעצור את כל הכיף הזה וללכת עכשיו לעשות את מה ש"צריך".
אז אתחיל מזה שהבעיה היא לא באמת המקלחת עצמה… הבעיה היא יותר במעברים בין ה"כיף" ומה שבא לי כרגע, לבין ה"צריך". זאת אומרת שהקושי שלנו הוא איך לעזור להם לעבור מדבר אחד לאחר ולהניע אותם לפעולה. כי הרי כולנו מכירים את זה שמרגע שהם נכנסו כבר למקלחת ועומדים תחת המים, נוצרת הבעיה ההפוכה – שהם לא רוצים לצאת…
אז למה זה קורה? למה הורים מוצאים את עצמם רבים עם ילדיהם על דברים בסיסיים כמו היגיינה ומקלחת?
אז הזכרנו כבר את זה שיש לנו סדר עדיפויות שונה – הם רוצים להמשיך לכייף, אנחנו רוצים "לתקתק עניינים" ושילכו כבר לישון ויתנו לנו לסגור את היום. אז במקום ליפול עליהם ככה ולצעוק מהחדר השני ואז להתעצבן ולצעוק כשהם לא מגיבים גם בפעם השלישית שביקשנו… הדרך הנכונה להתמודד עם זה היא ללכת עד אליהם (כן, כן, לא להתעצל) ליצור קשר עין, להניח יד על הכתף, להצטרף לרגע למה שהם עושים, דרך זה שנשאל שאלה ונתעניין בעולמם ואז יהיה לנו הרבה יותר קל לאסוף אותם אל העולם שלנו ולבקש מהם את מה שאנחנו רוצים שהם יעשו.
הסיבה השנייה היא "מי יושב על כיסא האחריות"? ברגע שאנחנו לוקחים את מלוא האחריות על הבריאות ועל הגוף שלהם, מאחר ובכיסא האחריות אין מקום לשניים, זה הופך להיות התפקיד הבלעדי שלנו… וכאן צריך לשים לב לאפשר לילדים יותר עצמאות ורכישה של יכולות חדשות, ולהעביר אליהם את האחריות בהדרגה, כמובן בליווי ובתמיכה שלנו ובהתאם לגיל ולשלב ההתפתחותי בו הם נמצאים, ועם הרבה עידוד!
סיבה שלישית היא מאבקי הכוח והציפייה של ההורים לצייתנות – וכאן אתם צריכים להחליט, מה יותר חשוב לכם ללמד את הילדים, צייתנות או ערכים של שמירה על כללים בסיסיים של בריאות והיגיינת הגוף וזכותם לפרטיות ושאף אחד לא יגע בהם בלי לקבל את הסכמתם?
אם הכי חשוב לכם שהילד יעשה את מה שאתם אומרים, בזמן שאתם רוצים שיעשה זאת, זכרו שמאבק עם ילד הינו לעולם מאבק אבוד. אי אפשר לנצח ילדים לאורך זמן, או לרכוש את שיתוף הפעולה שלהם תוך מלחמה. אפשר לחסוך מידה עצומה של מתח ומאמצי שווא, אם נכיר בעובדה שאהבה, כבוד ושיתוף פעולה אי אפשר להשיג בכוח, רק ביחסים טובים.
אז איך יוצאים מהמאבק?
קצת פסיכולוגיה הפוכה – הקטנים לא רוצים להתקלח? אין בעיה, אתה לא צריך להתקלח השבוע. איזה כיף, השבוע לא מתקלחים! לא אצטרך לכבס סדינים, מגבות, להחליף בגדים… זה יחסוך לי מלא זמן, וגם יישאר לי יותר סבון ושמפו, איזה כיף לי! ואז – תנו להם לשחק ולהשתולל כרגיל, להתלכלך, בחול, בדשא, בצבעים… וכשהילד יבקש בעצמו להתקלח, ענו לו בהומור "רגע, אבל למה? לא אמרנו שלא מתקלחים השבוע? דווקא ממש מתאים לי. עזוב, בשביל מה להתקלח, יותר כיף להישאר מלוכלכים"… (הכל נאמר בהומור וברוח טובה כמובן). או אולי נלך "הפוך על הפוך", מי שלא בא עכשיו למקלחת, לא מתקלח היום! פתאום המקלחת הופכת לזכות, שלא רוצים להפסיד.
ככלל, גם עם הקטנים וגם עם הגדולים – אם אתם לא תתעקשו ותעשו מזה עניין, מהר מאוד תגלו שגם לילדים זה לא נעים להישאר מלוכלכים, החול מגרד, הם מזיעים, דביקים, מריחים… הם מרגישים מלוכלכים… וכשאין מאבק כוח, הם רוצים לעשות את מה שפועל לטובתם.
מתי הם מתנגדים? במקום שבו יש מאבק כוח ושליטה והם יודעים שהנושא הזה מאוד חשוב לכם והם רוצים לנצח – ולכן, שם הם בוחרים לעשות את מלחמת העצמאות שלהם. אתה לא קובע עליי… בשבילם זה כמו מכרה זהב – מקור לבוסט של אנרגיה ושפע התייחסות. לכן, המסר שלכם צריך להיות, אתה מחליט, זו הבחירה שלך, אתה קובע, הניקיון והבריאות שלך הם חשובים לך ובאחריותך. אנחנו מצדנו לא נזניח, נקפיד להוות דוגמא אישית, נסביר, נלמד, נקנה הרגלים וערכים של בריאות וניקיון, אבל נעשה זאת בצורה שתעורר בילד מוטיבציה פנימית ושהוא יבחר וירצה לעשות זאת.
איך נרתום את הילדים לשתף איתנו פעולה?
דרך יחסים טובים, משחקיות והרבה
הומור: למשל, נבקש מהילד לפתוח את
הפה ונאמר "בוא נראה מה אכלת היום? אני רואה פתיתים ושניצל… ופיצה, אוי הנה
העוגייה שאכלת אחרי הגן…" ואז נצחצח את השיניים ביחד. הילד יצחצח שיניים לבובה
או לדובון ואנחנו נצחצח לו.
שפריצים במקלחת. שירים, בדיחות, או משחק מיוחד משלנו שנשחק תוך כדי מקלחת. זמן
מקלחת יכול להיות יופי של זמן איכות עם ההורה.
דרך בחירה: אם זו בחירת המברשת והמשחה (כשהולכים יחד לקניות), ואם זו
בחירת התזמון (בזמן המקלחת, אחרי המקלחת וכו'), או המיקום – איפה אתה רוצה לצחצח
שיניים? או מי יעזור לך לצחצח/להתקלח אמא או אבא, או מה ניקח איתנו למקלחת, האם
אתה רוצה לעשות אמבטיה ולשחק בצעצועים, או מקלחת מהירה? עם
קצף או בלי?
דרך עידוד לעצמאות: בוא תראה לי איך אתה בוגר ויודע להתפשט / להסתבן / לשטוף /
לצחצח לבד. בהתחלה פשוט נותנים להם שישחקו עם המברשת בפה, מעודדים אותם לעמוד
לצדנו כשאנחנו מצחצחים ולחקות אותנו, הרבה מודלינג – הנה אמא מצחצחת, ואבא מצחצח,
וגם נועם מצחצחת כמו כולם. אפשר גם לעמוד ביחד
מול המראה ולהפוך את זה למשחק ששנינו עושים שטויות ופרצופים ומחקים אחד את השני. עוד טיפ קטן – הזמן להתאמן במיומנויות חדשות
הוא דווקא בשעות אחה"צ כשכולנו רגועים ויש לנו את הסבלנות והזמן, ולא בזמנים
הכי לחוצים של היום, כשצריך להתארגן ולצאת מהר מהבית, או כשכולם כבר עייפים ורק
רוצים לסיים את היום.
דרך תוצאות טבעיות: עם ילדים בוגרים יותר, נסביר לילד פעם אחת ואז ניתן לו לשאת בתוצאות של בחירותיו, גם כשהתוצאות יהיו פחות נעימות. תוצאות טבעיות מחליפות הגנת יתר. הן מאפשרות לילד ללמוד מניסיונו האישי ולא מניסיונם של אחרים. חשבו על עצמכם, מתי אתם לומדים הכי טוב? כך, אם הילד לא יתקלח, יהיה לו ריח רע ואולי הילדים יעירו לו על זה או יתרחקו. אם הילד לא יצחצח שיניים יהיה לו ריח רע מהפה (ואולי הילדים האחרים יתרחקו ממנו). אם הוא ימשיך לא לצחצח, תתחיל להיווצר אבנית, ואולי גם חורים בשיניים והוא יצטרך לבקר אצל רופא השיניים לעיתים קרובות יותר, ואולי גם להימנע ממיצים ממותקים ומאכילת דברי מתיקה, כדי לשמור על השיניים שלו…
דרך תוצאות הגיוניות: מי שרוצה דברים מתוקים – צריך לצחצח שיניים; כלומר, ילד שמסרב לצחצח שיניים לא יקבל משהו מתוק, אלא אם יבטיח (ויקיים) לצחצח שיניים מיד לאחר מכן. חשוב לציין שתוצאות הגיוניות יעבדו רק כשיש לנו יחסים טובים עם הילדים, זה לא יעבוד אם אנחנו נמצאים במאבק כוח עם הילד, כיוון שאז, לא משנה איך תציגו את זה, זה יתפרש כעונש.
דרך מודעות והמון אמפתיה, גם כלפי הילדים וגם כלפי עצמנו: כולנו עייפים וחסרי סבלנות בסוף היום, לא רק אנחנו, גם הילדים. קחו את זה בחשבון ונסו מראש להתחיל יותר מוקדם, להקציב לזה יותר זמן ולגשת לעניין בצורה יותר קלילה… בינינו, לא חייבים לעמוד כמו שוטר על יד על הסטופר… וגם לא יקרה שום אסון נורא אם יום אחד הילדים ילכו לישון רבע שעה יותר מאוחר. יותר חשוב שנסיים את היום בצורה נעימה ובלי צעקות וכעסים מיותרים.
