ראשית, לא פשוט לבחור בפעם הראשונה מסגרת חינוכית, כזו שתתאים להשקפת העולם שלי כהורה, ושתעמוד בקריטריונים שהצבתי לעצמי… זהו תהליך של פרידה לכל דבר, המביא איתו פחדים וחששות רבים.
הפחד לשחרר – חוויית ההפרדות מהילד, המחשבה שאף אחד לא יאהב וידאג לילד שלי טוב כמוני… שאין לי יותר שליטה בחינוך, בערכים ובתכנים שמועברים לו… פתאום אני צריך לתת אמון באדם זר! החשש האם הילד שלי יהיה אהוב ומקובל, האם הוא יקבל את תשומת הלב לה הוא זקוק ורגיל כשהוא בתוך קבוצה של 30 ילדים, האם הוא יסתגל לשינוי? מה תהיה האינטראקציה שלו עם שאר הילדים, האם הוא ידע איך להשתלב ולהסתדר?!
חשיפת המשפחה למשוב, הערכה ופיקוח חיצוניים: לראשונה, מישהו מחוץ למשפחה "רואה לי" ואולי יש דברים שאני לא רוצה שיראו. הורים חושבים על ילדם כעל כרטיס הביקור שלהם כהורה. מה האדם הזה חושב על הילד שלי? מה הוא חושב עליי? פתאום יש גננת / מורה שמשקפת לי כמראה, מעבירה ביקורת… כמו כן, המורה או הגננת רואות את הילד שלי במצבים שאני כאמא שלו לא רואה, ויודעות עליו דברים שאני לא יודעת. מה פתאום מישהו זר יודע יותר טוב ממני על הילד שלי?!
חרדות אישיות שההורים מלבישים על ילדיהם – למשל אם אני הייתי ילדה דחויה, הפחד הכי גדול שלי הוא שהילד שלי לא יהיה מקובל… אם אני הייתי ילד בכיין שכולם נטפלו אליו והציקו לו אני חייב שהילד שלי ידע להיות אסרטיבי… אם אני חטפתי מכות בילדותי, אני רוצה שהילד שלי יהיה חזק וידע להחזיר!
התערבות או מעורבות? הנטייה של הורים לחסות יתר, מעורבות יתר, וגלישה לטריטוריה של ביה"ס – חלוקת התפקידים והטריטוריה צריכים להיות מאוד ברורים – מה בין הילד למורה ולביה"ס ומה בין ההורה לילד. עד כמה הגבולות בין ההורים לצוות ביה"ס ברורים? החשש של ההורים האם המערכת תדע להתמודד ולהתחשב בקשיים ובצרכים האישיים של הילד?
ברגע שאנחנו נכנסים לכותלי ביה"ס, אנחנו נכנסים לטריטוריה שאנחנו לא הסמכות בה, ואין לנו שם שליטה. זה מיד מחזיר אותנו לילדות שלנו. זה מפגיש אותנו עם האמונות, הערכים והדעות שלנו. פעמים רבות אנחנו חוששים ממה שיגידו לנו על הילד שלנו – ואם הוא מתנהג באופן מסוים, אז מה זה אומר עליי כהורה? האם אני (והמשפחה המורחבת – סבא, סבתא…) בסדר עם מה שהמורה אומרת על הילד? לכולנו יש שאיפות הוריות שהופכות לציפיות מהילד – הילד מייצג את ה"אני האידיאלי" של הוריו…
פתרונות מוצלחים לדילמות הללו:
- להביע נכונות לשתף פעולה עם המערכת. זו איננה מלחמה, אלא שנינו יחד לטובת הילד.
- לנהל דיאלוג או משא ומתן עם המערכת סביב הצרכים המיוחדים של הילד, ולבדוק האם המערכת אכן מסוגלת לענות על צרכיו המיוחדים.
- לתאם ציפיות ולחלק את האחריות בין המערכת החינוכית לבית.
- לסמוך על הילד, ועל עצמנו, שעשינו עבודה טובה וציידנו אותו בכלים להתמודדות.
- לעודד ולטפח את הכוחות והיכולות של הילד, ולמצוא את האיזון בין אתגר לתמיכה.
