האדם הוא קודם כל יצור חברתי, השייך לחברה, כשם שהחברה שייכת לו. האדם הבריא, עפ"י אדלר, חותר לבסס את תחושת השייכות שלו. כאשר יכולת זו מתפתחת באין מפריע, יבסס האדם תחושה של "אני חלק ממשהו יותר גדול ממני, לכן ככל שלסובב אותי יהיה טוב יותר, כך ייטב גם לי". תחושת שייכות טובה תבוא לידי ביטוי ברצון לתרום, להועיל, לשתף פעולה וללמוד. אדלר טוען כי אנו נולדים עם פוטנציאל לזיקה חברתית – פוטנציאל אשר דורש פיתוח.
אם כן, כיצד נחנך את ילדנו לרמה גבוהה של זיקה חברתית?
ניתן ללמד את רעיון התרומה והזיקה החברתית ולעורר אותו אצל הילדים בתהליך חינוכי, וכמובן והחשוב מכל – דוגמא אישית!
אחת הדרכים להעביר לילד את הזיקה החברתית היא ללמד אותו שהוא חלק חשוב ובלתי נפרד מהמאמץ המשפחתי: למשל, כולנו חוסכים במים, סוגרים את הברז בזמן הצחצוח ומוותרים על המשחק באמבטיה, כי יש בארץ בעיה כרגע וכל אחד תורם קצת.
דוגמא נוספת, לאור המצב הכלכלי כולנו צריכים להצטמצם ולחסוך, אז אמא ואבא מוותרים על מסעדה או על סרט פעם בחודש. אמא מוותרת על רכישת נעליים חדשות. על מה הילד מוותר? (אולי על חטיף אחד ביום, אולי חוג אחד במקום שלושה). זה לא ההורים מצטמצמים כדי שהילדים לא יוותרו על כלום, "רק שהילדים לא ירגישו…"
הרעיון שהילד יחווה את עצמו דרך התרומה לחברה – כחלק מהערכיות שלו. נתינה ללא תנאי. לתת פשוט כי חשוב לך לתת.
כדי לחנך את ילדינו לרמה גבוהה של זיקה חברתית, נחנך אותם להשתמש ביכולות שיש להם למען אנשים אחרים. לחלוק עם אחרים את מה שיש להם. להשתתף ולקחת חלק פעיל בעבודות הבית ובתוך המשפחה ומאוחר יותר בתוך הקהילה. להכיר בזכויותיהם ובצרכים של אחרים (זה מתחיל בבית, ביחס לאחים ולהורים ומתפשט בהדרגה למעגלים חברתיים רחבים יותר). להיות נכונים לתת וגם לוותר לפעמים, למען פתרון כולל. לא להרגיש שהמקום של הוויתור הוא חסר, אלא שהוויתור שלי תורם. ללמד אותם את רעיון הצמצום: לפעמים יש מצבים שיש לי את היכולת לצמצם את עצמי באותו רגע לטובת הכלל – להוריד קצת פרופיל לטובת קבלת משהו גדול יותר. נחנך אותם להיות אמפאטיים – לנסות להבין את המצב של האדם שעומד מולם ולהשתמש ביכולות שלהם כדי לעודד אותו ולעזור לו. לתת לזולת את התחושה שרגשותיו ומחשבותיו מובנים ושיש לנו הערכה כלפיהם (זה לא אומר שאנחנו חייבים להסכים איתם). לדעת לעודד – להאיר לאדם השני את היכולות והחוזקות שלו, ואת הכלים שיש לו להתמודדות עם המצב, ולהעלות את הערך של האדם בעיני עצמו.
ככל שיש לי תחושת שייכות טובה יותר במקום שבו אני נמצא, אני רוצה לתרום, להועיל, ולשתף פעולה. למדו את ילדיכם להאמין שגם אנשים אחרים באים ממקום של זיקה חברתית, שאנשים הם בעד. כשאני בעד מישהו, אני נותן לו מקום להיות הוא עצמו ובכך אני תורם לקהילה. למדו אותם את האומץ להיות בלתי מושלם – למדו אותם להכיר בזה שאף אחד אינו מושלם והפגמים הם חלק מאיתנו. חוסר מושלמות וטעויות הן חלק חשוב ומשמעותי בחיים, המאפשר לנו ללמוד, לצמוח ולהתפתח. זה חלק מההתנהגות האנושית.
למדו את ילדיכם שכל בני האדם שווים (במובן של שוויון ערך). שאפשר ומותר לא להסכים עם מישהו, אבל עדיין לכבד את דעתו. שאני יכול להביע את דעתי בצורה אסרטיבית, ועדיין לא לצפות שכולם יקבלו אותה. למדו אותם שהם יכולים להשיג את המטרות שלהם בלי לפגוע באנשים אחרים ומבלי שההתקדמות שלהם תהיה על חשבון מישהו אחר, או על חשבון רווחת הכלל. למדו אותם להתייחס לאחר כמו שהיו רוצים שיתייחסו אליהם. זה ההפך מ"יחס גורר יחס". נקודת המוצא צריכה להיות, לתת לכל אדם את מה שהוא צריך באותו רגע… להקשיב לאדם שצריך שיקשיבו לו, גם אם הוא לא הקשיב לי קודם! למדו אותם לתרום לרווחת הכלל: למשל, חיסכון אישי במים, מיחזור, תרומת אוכל, בגדים וצעצועים לנזקקים, החזרת העגלה לסופר – גם אם לא שמתי 5 ₪…לתת למישהו לעקוף בכביש, להרים לכלוך מהרצפה ולהשליכו לפח, להיות אוזן קשבת, להתעניין ולדאוג להורים קשישים או לחברה, ללכת להתנדב…
אדלר טען שלכל קונפליקט בחברה יש פתרון ברמה הקהילתית, באופן שאינו בא על חשבון היחיד, או – שבא על חשבון היחיד שמוכן לתרום את חלקו לעניין, לטובת הקהילתיות הזו.
זיקה חברתית משמעותה, עד כמה אני יכול לראות את האחרים, להיכנס לראש שלהם, להבין אותם, לשמור על הזכויות שלהם – זו האמפטיה. מתוך אמון באחרים שהם רוצים את אותו הדבר. זכרו, הזיקה החברתית נמצאת ביומיום, בדברים הקטנים, לא רק בפרויקטים הגדולים.
