היכולת לבקש סליחה היא יכולת נרכשת. ועל מי מוטלת האחריות ללמד את ילדינו את משמעות הסליחה, אם לא עלינו, ההורים?
אז איך עושים זאת? כמו כל הנושאים הקשורים בחינוך ילדים – בעיקר דרך הדוגמא האישית.
כדי ללמד ילד לבקש סליחה, כך שזו תהיה אמירה משמעותית, המבטאת חרטה, והבנה – מה היתה הטעות ומה הן השלכותיה, וגם – איך לתקן, או להימנע מאותן טעויות בעתיד. כדי שזו לא תהיה סתם אמירה מהפה אל החוץ, כמילת קסם שאמורה לשחרר את הילד מאחריות ולהעלים את הבעיה… עלינו להוות מודל לחיקוי.
מכירים את זה שאתם מתפרצים על הילד, שבלי כוונה שפך או הפיל משהו, ומגיבים בכעס גדול, חסר פרופורציות, ולאחר מכן מצטערים על כך? זאת הזדמנות טובה לבקש סליחה. מבחינה חינוכית כאשר הורה מתנצל בפני ילדו, זו הזדמנות פז עבור הילד, ללמוד שסליחה אינה בושה, נחיתות או פחיתות כבוד. זהו מודל חיובי של טעות ותיקון. בקשת סליחה מהילד, מלווה בהסבר על מה ולמה אנחנו מתנצלים, מאפשרת דיאלוג אינטימי בינינו, ומעבירה לילד את המסר החשוב כי אנחנו מוצאים לנכון לשתף אותו ברגשותינו ובחרטה שלנו, מתוך מקום של כבוד והערכה כלפיו.
כשילדכם מבקש מכם סליחה, שאלו אותו על מה הוא מבקש את סליחתכם, ומה למד מהמקרה לפעם הבאה. שבחו ועודדו אותו על שהיה לו את האומץ לעשות זאת – "אני מאוד מעריכה את זה שבאת לדבר איתי, אני יודעת שזה לא היה לך קל". יחד עם זאת, אתם גם רוצים ללמד אותו שיש השלכות להתנהגות שלו ושבקשת סליחה לבדה, לא תמיד מספיקה, ולא תמיד אנחנו סולחים בו ברגע. לכן, במקרים מסוימים (כשזה מתאים) מותר להגיד "אני מעריכה את זה שבאת אליי, אבל אני צריכה עוד זמן כדי להירגע".
