האווירה המשפחתית היא אחד משלושת הגורמים המשפיעים על עיצוב אישיותו של הילד (אווירה משפחתית, מערך משפחתי, ודרכי חינוך). שני אנשים נפגשים, מתחתנים, כל אחד מגיע מבית אחר, מתרבות אחרת ומסגנון חיים שונה, ומביא לתוך הזוגיות הזאת את כל האמונות, הדעות, הרגשות, הערכים, המחשבות, הגבולות, דרכי ההתמודדות…. והשקפת העולם הפרטית שלו. הם מתחילים לבנות ביחד את האווירה המשפחתית שלהם עוד בטרם נולדו הילדים. לכל אחד מהם יש רעיונות וחלומות לגבי המשפחה החדשה שהוא מקים, והחזון הזה מלווה אותם בהנהגת המשפחה בעתיד. האווירה המשפחתית היא התוצאה של המפגש הזה, מה שכל אחד מבני הזוג הביא איתו, ובעיקר איך הם מתמודדים עם השוני ועם חוסר הסכמה.
האווירה המשפחתית היא טביעת האצבע הייחודית של המשפחה הזו, מכלול כל הערכים, המנהגים, האמונות וההתנהגויות הנהוגות בבית. ויש לה חשיבות עצומה בעיצוב אישיותו של הילד. בהיות המשפחה החברה הראשונית אליה שייך הילד, עבורו המשפחה היא העולם. דרך תפקוד המשפחה, לומד הילד מהם חוקי העולם, מה ההתנהגות המקובלת בעולם, ואיך כדאי להתמודד ולפעול במצבים השונים – וזה המודל שהוא סופג. למשל, אם בבית שלנו נוהגים לפתור חילוקי דעות על-ידי צעקות וויכוחים קולניים, מסיק הילד שכך מתקשרים אנשים בעולם, וכך מתמודדים בעולמנו עם תסכולים, או עם חוסר הסכמה. ואז אפשר לראות פעוטות וילדים רכים צועקים.
כמובן שככל שהילדים גדלים ותלותם בהורים פוחתת, הם נחשפים לבתים אחרים ומגלים מודלים אחרים ממה שהם מכירים בביתם.
דוגמאות לסוגי אווירות שונות:
אווירה משפחתית חיובית, תומכת ומצמיחה – אווירה שבה הערכים המובילים הם קבלה ללא תנאי, שוויון ערך וכבוד הדדי. כבוד של ההורים כלפי עצמם, כלפי בני זוגם, כלפי ילדיהם וכלפי הסביבה. זה יבוא לידי ביטוי בתרבות הדיבור שיש בבית, בהקשבה, בעידוד והתמיכה, בשיתוף הפעולה שנראה בין ההורים ובינם לבין ילדיהם, בגבולות ברורים, עשייה משותפת, שמחה והרבה חום ואהבה.
אווירה תחרותית – הורים שחושבים “אם לא נכין את הילד לתחרותיות, איך הוא יתמודד עם העולם התחרותי בחוץ?” זה רעיון שמצמצם, במקום להרחיב אפשרויות פעולה. כל אחד מתעסק רק במה שהוא יודע שהוא טוב בו, ונמנע מלהתנסות או להיכנס לטריטוריות שבהן הוא לא בטוח שהוא יכול להצליח. במשפחות תחרותיות סביר כי שני ילדים לא ילכו לאותו חוג, כי כל אחד צריך להיות הכי טוב במשהו ורוצה להצטיין בנישה שלו…
אווירה של חסות יתר – הורים המסתובבים עם תפיסה שהעולם הוא מקום מסוכן, ולכן הם כל הזמן מזהירים את הילדים מפני תוצאות לא רצויות לפני שהן יקרו – מה שנקרא "מקדימים תרופה למכה". תיזהר שלא תיפול… תיזהר שלא תקבל מכה… תיזהר שלא ייפול לך מהיד… שלא ישבר… שלא יישפך… תיזהר שלא תצטנן…
אווירה ביקורתית – הורים שמתמקדים במה שחסר, מאמינים שהם חייבים להעיר לילד על כל שגיאה, ולהצביע על כל מה ש'לא בסדר', כי רק כך הילד ילמד איך עושים את הדברים נכון ומהי התנהגות טובה. בבית כזה מתייחסים אל הדברים הטובים כאל מובן מאליו. ילד שזכה באופן קבוע לביקורת ירגיש חסר ערך וחסר אמונה בכוחותיו. כמו כן, סביר כי בבגרותו, הוא יתנהל בעולם באותו אופן – שלילי וביקורתי.
גם אחרי שילד יצא מהבית, הבית לא יצא מהילד… נקודת ההתייחסות בכל מה שאבחר לעשות בביתי, היא תמיד תהיה הבית שבו גדלתי גם ילד שבחר לעשות ההפך ממה שהיה אצלו בבית, זה עדיין ביחס לבית. אווירה משפחתית היא כמו סופרמרקט – הילד הולך בסופר ומסתכל על המוצרים שעל המדפים. אין לנו שום שליטה על איזה מוצרים הוא יבחר לשים בעגלה שלו, אבל אנחנו כן יכולים לשלוט על איזה מוצרים אנחנו מציעים על המדף – זו האחריות שלנו כהורים.
