את סיוטי הלילה כולנו מכירים, הם מתחילים בסביבות גיל שנתיים, כשהילדים נעשים ורבליים, וממשיכים איתנו כל החיים. הביעותים, לעומת זאת, הינם תופעה חולפת השמורה גילאי שנתיים עד שש, ומופיעה רק בקרב כ-15 אחוזים מהילדים. מדובר בחלומות רעים, מתוכם ילדים מתעוררים כשהם מבוהלים, זקוקים להרגעה ולתחושת ביטחון.
כמה דברים שכדאי לדעת על סיוטים אצל ילדים:
- סיוטים מתרחשים בכמות גדולה יותר אחרי מאורעות שהבהילו את הילד. ולכן כדאי אצל ילדים שרגישים לכך, להפחית את התכנים האלימים או המפחידים בטלוויזיה, במשחקי המחשב ובספרים. כדאי לשים לב יותר לעומק לאילו תכנים הילד נחשף, ולנסות להגביר את הפיקוח.
- סיוטים גוברים, בתכיפות ובאינטנסיביות, כשהילד עייף במיוחד. כדאי להקפיד שהילד מקבל מספיק מנוחה ושעות שינה.
- סיוטים יכולים להופיע כתגובה לשינויים גדולים המתרחשים בחיי הילד: מעבר דירה, בית ספר חדש, היריון של האם, או ריבים של ההורים. כל אלה יכולים לאיים על יציבות עולמו של הילד ולגרום למתח נפשי. שימו לב למצוקות, ונסו לתת להן מענה במהלך היום, כדי שלא יתפרצו בלילה.
לפעמים ילדים קטנים מתקשים להבחין בין מציאות לחלום ועלולים כלל לא להבין את העובדה שהחלום נגמר ולא מהווה יותר איום, ולא ירצו להישאר לבדם אחרי סיוט.
אז מה עושים?
מרגיעים, מעניקים לילד חום, אהבה ותחושת ביטחון. אם צריך – נשארים איתו ליד המיטה שלו עד שיירדם שוב. יש ילדים שחפץ מוכר, או אור קטן יעזרו להם להירדם.
מה לא עושים?
לא עושים עניין גדול. לא מוציאים את הילד מהמיטה שלו. ולא לוקחים אותו לישון איתנו במיטה שלנו!
כשמדובר בילדים גדולים יותר, כדאי לדבר על תוכן הסיוט. לבקש שיספרו מה חלמו. לתמלול החלום יש השפעה מרגיעה על רוב הילדים, זה גורם להם להבין שזה היה רק חלום, ועוזר להם לחזור לישון. כמו כן, גם ילדים גדולים ייהנו מחיבוק ומילים מרגיעות. אם אותו סיוט חוזר על עצמו מספר פעמים, כדאי לנסות ולבדוק מה מטריד את הילד ומה יכול להיות הגורם המאיים עליו. אם הילד ממשיך להיות טרוד מהסיוט שעבר, אפשר לבקש ממנו לצייר ציור של הדברים שראה בחלומו, ואז להשליך יחד את הציור לפח. דרך נוספת להתמודד עם חלום שלא מרפה היא לבקש מהילד לדמיין את החלום כמו בסרט בשחור לבן, שהוא יכול לעצור, להריץ קדימה או אחורה, לספר שוב את הסיוט, אבל הפעם לשנות את הסוף לסוף טוב או למשהו פחות מאיים.
