בזמני, כשאנשים עוד היו קונים DVD אני השתמשתי בדיסק שנקרא "גמילה מחיתולים" של חני נחמיאס. הילדים שלי מאוד התחברו ואהבו לראות את זה שוב ושוב גם הרבה אחרי שכבר היו גמולים. המחשתי להם את התהליך ואת התפקיד של הסיר או הישבנון באמצעות קריאת סיפורים בנושא. שרנו יחד את השירים מה DVD-והדבקתי אותם בהתלהבות כששאלתי "גם אתם הייתם רוצים להיות גדולים ושנקנה לכם תחתונים?" קנינו תחתונים, קנינו גם סיר וישבנון, והגשנו להם את זה עטוף, מתלהבים ומתרגשים ביחד איתם מהמתנה.
משהתחלתם את התהליך, עליכם להסביר לילד שוב ושוב, מה מצופה ממנו: להרגיש את הצורך להתפנות, ללכת לסיר / ישבנון, לפשוט את מכנסיו ותחתוניו, לשבת ,להטיל את צרכיו ולקום, לקרוא לאמא שתנקה אותו ולהתלבש בחזרה. עליכם להבין שזהו רצף של פעולות שאינן מוכרות לילד וזה לא פשוט עבורו.
לקראת המסע המשותף הזה, אני ממליצה לכם בחום להצטייד בהרבה סבלנות, וגם במידה של שמחה והתלהבות על כך שהילד הגיע לשלב הזה, שבו הוא עושה עוד צעד בדרך להיות בוגר ועצמאי, בתקווה שזו תדביק את הילד. העבירו לילד את המסר שהאחריות היא שלו (ולא שלכם!), זה אומר שלא שואלים אותו כל חמש דקות אם הוא צריך פיפי! (קשה, אני יודעת, אבל אני סומכת עליכם שתעמדו בזה). תנו לילד לשלוט במצב ובגוף שלו, ואם יברח לו – אז יברח. אז יהיה קצת לא נעים. עזרו לו להחליף בגדים, לנקות ולהתנקות – בצורה עניינית. אל תכעסו ואל תנזפו בו! להפך, הכילו את התסכול, היו אמפאתיים, עודדו אותו, הסבירו לו שבהתחלה זה קורה לכולם וזה טבעי, אמרו לו שזה חלק מהתהליך וכך לומדים ושאתם סומכים עליו שהוא יכול לעשות את זה! לא משנה כמה פספוסים יהיו – אתם נשארים אופטימיים לגבי העתיד ! אם תסמכו על הילד שלכם באמת, הוא ילמד מהתקרית הלא נעימה ויסיק את המסקנות בעצמו, באדלר אנחנו מכנים זאת 'תוצאות טבעיות'.
בכל פעם שהילד יצליח זה יעלה את תחושת הערך שלו בעיני עצמו. הוא ירגיש מסופק, גאה, עצמאי ובוגר – ובצדק! הוא השיג דבר משמעותי ביותר – הוא רכש יכולת שלא היתה לו קודם. הוא לומד להכיר את גופו ואת צרכיו ולשלוט בהם. תנו לכך הכרה והתפעלו מהישגיו – ההכרה וההערכה שלכם היא התגמול הכי גדול שיוכל לקבל! וכשאני אומרת "תנו הכרה והתפעלו מהישגיו" אני לא מתכוונת שבכל פעם שיוצא לו קקי בסיר תקראו לכולם לבוא לראות, תערכו משתה של שבעה ימים ותצאו לכבודו במחולות, כי זה יוצר לחץ גדול מאוד ועשוי לגרום לחרדת ביצוע ולשתק את הילד, שיפחד כי לא תמיד יוכל לעמוד בציפיותיכם… לכן, עשו זאת בחכמה ובמידה הנכונה.
כמה מילים על שיטת הפרסים כתמריץ
אני יודעת שהורים רבים משתמשים בשיטת הפרסים/מדבקות, כדי לעודד את הפעוט להיגמל מהחיתול. עמדתי בנושא היא שכל זמן שזה פתרון זמני ולא דרך חיים ,אם זה מתאים לכם ועובד בשבילכם, אני לא רואה בזה פסול. אני באופן אישי, מעדיפה להימנע משיטה זו, הן בגלל שאני לא אוהבת את החמדנות ואת התלות שהילד מפתח ב"הפתעות" והן כיוון שאני באופן אישי מעדיפה שהילד שלי יבצע את השינויים ואת התהליכים שהוא עוד יצטרך לעבור בחייו, מתוך מוטיבציה פנימית ולא חיצונית. אני מאמינה שילדים מטבעם כל כך רוצים להצליח ולהשתלב בחברה, שאם תעשו את זה נכון תגלו שלילד שלכם יש מוטיבציה פנימית מאוד חזקה והוא ממש לא זקוק לחיזוקים חומריים מבחוץ!
עוד דבר אחרון שכדאי לקחת בחשבון – בתוך כל התהליך הזה חשוב לזכור שלכל ילד יש אופי משלו. יש ילדים שמפחדים מהסיר, מהשירותים ,או מהרעש של המים …שם תפקידכם הוא ללוות את הילד באופן צמוד ותומך, בלי לזלזל בפחד שלו. מילת המפתח היא סבלנות. לחץ מיותר, עלול להפחית את שיתוף הפעולה מצד הילד ולגרום לתהליך הגמילה להיות ארוך ובלתי יעיל.
בהצלחה!
מה עושים עם התקפי זעם בגיל שנתיים
