על יתרונות העידוד, על פני נזקי השבח לביטחונו העצמי של הילד
האם אתם נמנים על אנשי השבח או העידוד? האם אתם מהאנשים המאמינים שהישגים נובעים מתכונות אופי, כמו חוכמה, כישרון, כריזמה? מתכונות שאי אפשר לפתח אותן, רק להיוולד איתן. או שיש לך את זה או שאין לך את זה… אם כך, אתם אנשי שבח. עפ"י תפיסה זו מטרתנו בחיים היא להוכיח את עצמנו. להוכיח שנולדנו עם התכונות הנכונות. ובד"כ אנחנו גם משפילים אחרים בדרך, כדי להוכיח שאנחנו טובים יותר מהם.
או שאתם מאמינים בהתפתחות ופיתוח כישורים, ומטרתכם בחיים לבנות את עצמכם ואת ההישגים שלכם, ואז סביר להניח שאתם אנשים מפרגנים, הפתוחים גם לגדילה של אחרים.
כך או כך, דעו כי אתם מעבירים את תפיסת העולם שלכם בירושה לילדיכם, דרך ההתנהגות שלכם, ודרך המילים שאתם אומרים – העידוד או השבחים, ויש לכך השפעה מכרעת על התפתחותם.
אם אנו משבחים את הילד ואומרים לילד שלנו "אתה גאון", אנו מפתחים אצלו את התפיסה שיש אנשים שנולדו גאונים ויש אנשים שלא התמזל מזלם… מה לעשות. עכשיו, כדאי מאוד שתוכיח לנו ולעצמך, שאתה נכלל בקבוצת החכמים ולא בקבוצת הטיפשים! זה אומר שאם אתה מצליח, זה לא בגלל שהשקעת ולמדת, זה בגלל שנולדת חכם. ואז המסקנה המתבקשת היא שאם אני נכשל כנראה שאני טיפש… אז אם אני, כילד, צריך להמשיך ולהוכיח את גאונותי, עדיף לי לא להסתכן וללכת על בטוח – לכוון נמוך ולבחור בדברים הקלים… כי יש לי הרבה מה להפסיד.
כך, השבח מעמיס ציפיות גבוהות על הילד. אנשים שכל הזמן צריכים להוכיח את עצמם, נלחצים מהצלחות ומתייאשים מכל כישלון קטן. כי כל כישלון מעיד על חוסר כישורים, ובתפיסה שלהם הרי אין מה לעשות.
לעומת זאת, ילד שקיבל עידוד ולא שבח, יודע שהתוצאה תלויה במידת ההשקעה והמאמץ שלו. כך, אם לא הגעתי לתוצאה הרצויה, משמע שלא השקעתי/למדתי מספיק, ואם אני רוצה להצליח, בפעם הבאה אני צריך להתאמץ יותר. וכשהצלחתי תלויה במאמצים שאני משקיע, בזמן, בנחישות, בהתמדה, בחשיבה, אני יותר מעיז לנסות ונהנה להתנסות. אני מוכן לקחת על עצמי אתגרים חדשים ורואה בהם הזדמנות לצמיחה והתפתחות. אני יודע שהישגים נובעים מיכולות שניתן לפתח אותן, ולכן איני פוחד להיכשל ואיני מתייאש, שכן אין לי מה להפסיד.
בואו ניקח לדוגמא ילד המתקשה בחשבון. ילד הרגיל לקבל שבחים, יתייאש וירים ידיים די מהר, כי הוא מאמין שהוא פשוט לא מסוגל לפתור את הבעיה, מה לעשות – אין לו את זה. לעומת זאת, הילד המעודד, יחפש דרכים שונות לפתרון הבעיה, יקרא שוב את השאלה, יקדיש לה יותר זמן, או יבקש את עזרתה של המורה.
אם אתם רוצים לגדל ילדים עם ביטחון עצמי גבוה, כאלה שלא מפחדים להתנסות ולקחת על עצמם אתגרים חדשים, ללמוד, לצמוח ולהתפתח – כדאי שבמקום להחמיא להם על כישוריהם והצלחותיהם, תתחילו להחמיא להם על המאמץ ועל ההשקעה שהם משקיעים, ללא קשר לתוצאה. כאשר הם מצליחים שמחו בשמחתם ושאלו אותם, מה הם עשו לטובת ההישג הזה? אם הם הצליחו יותר מאחרים, שאלו כיצד הם קידמו את עצמם לעומת האחרים – מה הם עשו שהאחרים לא עשו, והאם הם גאים בעצמם? ולא פחות חשוב – האם הם נהנו מהדרך?
זוהי גישה הניתנת ליישום בכל אחד מתחומי החיים, אפילו בספורט תחרותי! גם שם, שמחו בהצלחותיהם, והחמיאו על העניין והאהבה לתחום, על הכושר, על הריכוז, על האומץ, על ההתמדה – להמשיך להשקיע, לתרגל ולהתאמן שעות רבות, גם כשלפעמים קשה ועייפים, או לא מתחשק לצאת מהבית, זה לא מובן מאליו!
לעולם אין אנו יכולים להבטיח ביצוע מושלם או ניצחון, אולם גישה המדגישה את ההשקעה והמאמצים (ולא את הכישרון המולד) תאפשר לילדיכם לגשת לתחרות רגועים ובטוחים בעצמם, וגם לדעת שאם הם נכשלים זה לא סוף העולם! זה רק עוד שלב אחד בסולם בדרך למעלה, לעבר ההגשמה של שאיפותיהם וחלומותיהם, והזדמנות נהדרת ללמידה והפקת לקחים לקראת התחרות הבאה.
מסתבר, שדווקא הגישה הזאת, נותנת אופטימיות ומוטיבציה פנימית, ומייצרת הישגים אדירים בכל תחום, בניגוד לגישת השבחים על כישורים מולדים, המייצרת פחד וחרדת ביצוע. העבירו לילדיכם את המסר שאתם מקבלים אותו ללא תנאי, שההשקעה היא שמקדמת אותנו בחיים, ושאם רק יאמין בעצמו, הוא מסוגל לפתח כל יכולת שישקיע בה ולהשיג כל דבר שתחפוץ נפשו.
על חשיבותה של תרבות הפנאי בקרב ילדים ומתבגרים
דוגמא אישית שווה יותר מאלף מילים
