המעבר לכיתה ז' הוא מעבר מורכב, שלא כל הילדים מתמודדים איתו בהצלחה. מדובר במעבר ממסגרת קהילתית, אינטימית ועוטפת, שבה לילדים יש קשר קרוב עם המורה המחנכת, למסגרת הרבה יותר גדולה ומנוכרת, שאליה מגיעים ילדים חדשים מכמה אזורים שונים. ישנן הרבה יותר כיתות בכל שכבה, יותר מורים מקצועיים ופחות קשר עם המחנכת. מה שאומר שהילד חייב להיות יותר עצמאי ולדעת לנהל את עצמו בתוך המסגרת הזאת. פתאום כל החברים שלו מתפזרים והוא צריך למצוא את מקומו החברתי מחדש. כמו כן, יש קפיצה משמעותית ברמת הלמידה, ובדרישות הלימודיות שהופכות מורכבות ותובעניות יותר מאלה שבביה"ס היסודי. פתאום, ילדים שעד כה לא היו צריכים להשקיע יותר מדי זמן בתרגול ובשינון החומר הנלמד, והצליחו להגיע להישגים גבוהים כמעט ללא מאמץ מצדם, אינם מבינים מדוע כל הציונים צונחים והם מגיעים להישגים מאוד נמוכים בחטיבה – וכאן אתם נכנסים לתמונה. חשוב שתדעו לעודד ולתמוך ולהסביר לילדיכם שזה לא הם שהשתנו, אלא שיטת הלימוד היא זו שהשתנתה, ומי שרוצה להצליח ולהגיע להישגים בחטיבה, צריך לעשות את ההתאמות הנדרשות ולהשקיע זמן רב יותר בשינון החומר ובלמידה עצמאית.
עוד תופעה מוכרת היא ילדים עם הפרעות קשב ולקויות למידה, שלא היו מאובחנים עד כה, ופתאום הם מאובחנים לראשונה בחטיבת הביניים. עד היום הם הצליחו לפצות על הקשיים בזכות יכולות אחרות שהיו להם (אינטליגנציה גבוהה, חשיבה יצירתית, כישורים חברתיים, תמיכה של הבית) ולהסתדר יפה בביה"ס היסודי, אבל בחטיבה זה כבר סיפור אחר. ילדים צריכים להגיע לחטיבה עם הרגלי למידה עצמאיים, עליהם לדעת לארגן לעצמם לוח זמנים, להתמודד עם עומס מידע ולפתח אסטרטגיות זיכרון יעילות. אם הילד מסתדר וההורים יכולים לעזור לו לרכוש מיומנויות אלו, או להיעזר במורה להוראה מתקנת, המלמדת אסטרטגיות למידה, אין חובה לערוך אבחון ובהחלט ניתן להתחיל את הלימודים בחטיבה, לעקוב אחר מצבו הלימודי והרגשי של הילד ולהחליט איך להתקדם. אולם, מי שרוצה לקבל הקלות בלימודים, מומלץ להגיע לחטיבה עם אבחון עדכני שנערך בחופש הגדול שבין כיתה ו' ל-ז' (כדי שיהיה תקף מבחינת משרד החינוך עד לסיום התיכון).
כמו כן, יש לזכור שכל זה קורה להם בדיוק במעבר משלב החביון (הילדות) לשליש הראשון של גיל ההתבגרות, שמהווה אתגר לא פשוט בפני עצמו. ההורמונים משתוללים וגורמים לסערת רגשות ושינויים גופניים רבים. הילדים חווים חוסר ודאות עצום, הן לגבי מה שעובר עליהם, פיזית ונפשית והן לגבי הסביבה החדשה. הרבה מבוכה, בלבול פנימי וכעסים. דווקא כאשר המראה החיצוני והתחום החברתי הופכים להיות שני הדברים המרכזיים והחשובים ביותר בחייהם, מבנה הגוף שלהם מתחיל להשתנות ומאבד פרופורציות, הקול מתעוות, השיער מתחיל לצמוח על הגוף, פצעי בגרות מופיעים על הפנים וכו'.
מבחינה חברתית, הילדים מגיעים ממקום שבו הם היו הכי גדולים בביה"ס ונחשבו לבוגרים, למקום שבו הם הכי קטנים ובתחתית הסולם ההיררכי.
תמיד בכל שינוי יש התרגשות מאוד גדולה ובצדה פחד מאוד גדול וצריך לתת מקום לשניהם. כאשר המטרה שלנו, שהילד יראה במעבר זה אתגר והזדמנות ולא רק קושי ואיום. כך יוכל לגייס כוחות, להתמודד ולהפיק ממנו את המירב. מי שלא היה בין המקובלים בביה"ס היסודי מקבל עכשיו הזדמנות נפלאה להתחלה חדשה ונקייה, בלי סטיגמות. לעומת זאת, מי שהיה מלך הכיתה חושש מאוד למעמדו, כי מהמקום שהוא היה אפשר רק לרדת ויש לו הרבה מה להפסיד…
מערכות יחסים לא קורות מעצמן. מערכות יחסים צריך לדעת לנהל. כשבסופו של דבר, לכולם יש מטרה אחת – כולם רוצים להרגיש שייכים, וכל אחד מחפש את הדרך שלו להשגת תחושת השייכות הנכספת. לכן, מומלץ לנצל את החופש כדי ללמד את הילד ה"לא מקובל" מיומנויות חברתיות, שיעזרו לו לפתוח דף חדש, ולהתאמן עליהן. שאלו אותו מה הוא חושב שהוא יכול לעשות כדי להכיר חברים חדשים. מה היה עד עכשיו ומה אפשר לעשות אחרת. אפשר גם להצטרף לחוג שמלמד כישורים חברתיים. שקפו למלך הכיתה שאם הוא הצליח למלוך במשך 6 שנים בביה"ס היסודי אז כנראה שיש לו את הכלים איך לעשות חברים. שאלו אותו מה הוא חושב שהוא עשה שהפך אותו למקובל… מה עבד שם בשבילו? אמרו לו שהוא כבר יודע מה לעשות, הוא רק צריך לקחת את זה הלאה.
בחטיבת הביניים חרמות ומלכים כבר כמעט אינם קיימים. גם הפעילות החברתית כבר אינה מתקיימת במסגרת כיתתית, אלא ישנן קבוצות השתייכות שונות וכל אחד מוצא לו את קבוצת ההשתייכות שלו, מתוך מגוון רחב של ילדים מכלל השכבה – מה שפותח הרבה אופציות.
מערכת החינוך מכירה בקושי של הילדים במעבר מהיסודי לחטיבה ויש תכניות המתקיימות עוד בבית הספר היסודי ומועברות ע"י מחנכות הכיתות, העוסקות בפיתוח עצמאות, לקיחת אחריות, יצירת קשרים חברתיים חדשים והפחתת חששות הילדים לקראת המעבר. אך אין די בכך. חשוב שגם אתם, ההורים, תהיו קשובים, תדברו עם ילדיכם ותכינו אותם לקראת הבאות. תנו לילד מקום לבטא את חששותיו, פחדיו והתרגשותו. שיהיה לו מקום אחד ששם זה בסדר לפרוק את כל המתחים ממה שעובר עליו. בואו לשיחה הזאת רגועים ובטוחים, הקשיבו, הכילו ותנו תוקף לכל מגוון הרגשות. כל תחושה שעוברת עליו היא בסדר וטבעית. שאלו אותו – מה חשוב לך שיקרה בחטיבה ומה לא היית רוצה שיקרה שם? ממה אתה חושש? מה מפחיד אותך? העבירו לילד את המסר שאתם אוהבים אותו, סומכים עליו, ונמצאים לצדו ללא שיפוט וביקורת, וביחד תמצאו פתרון לכל בעיה שלא תצוץ בדרך החדשה. כמו כן, צמצמו את תחושת אי הוודאות והפחד מהלא מוכר והלא ידוע, על ידי סיור בבית הספר החדש, ומפגש מוקדם עם המחנכת. בררו מי מהחברים עובר איתו ומי הם חברי כיתתו החדשים. והכי חשוב – שאלו את הילד מה הוא רוצה ולמה הוא זקוק ממכם כדי להרגיש בטוח.
