למה היא כל הזמן מייללת? למה היא לא יכולה פשוט להגיד מה היא רוצה, ולדבר כמו ילדה גדולה בת 5? הסיבה שהיא כל הזמן מייללת היא, שאי שם בעבר הרחוק אתם לימדתם אותה שהיללנות משתלמת.
פעם, מזמן, כשהילדה שלכם בטאה תסכול, אכזבה, או חוסר שביעות רצון, בבכי ובצעקות, היא גילתה שכשהיא בוכה וצועקת היא מצליחה להשיג את רצונה. אם זה הקלות או וויתורים, אם זה תשומת הלב שלכם והמון התייחסות. אם זה משהו שאמרתם עליו "לא", אבל אחרי שהיא התישה אתכם במופע האימה שלה, זה הפך להיות "כן", העיקר שהיא תפסיק לעשות לכם פדיחות ושהמופע הזה ייגמר כבר ויהיה לכם קצת שקט. אחרי מספר פעמים כאלה, הילדה הבינה ששווה לה להמשיך ליילל כי זה מניב תוצאות, וכך נוצר הדפוס.
אז מה עושים?
עכשיו אתם רוצים ללמד אותה, שאצלכם בבית לא משיגים דברים ביללות וצעקות. בשביל שהילדה תלמד, עליכם להיות מאוד ברורים ועקביים בנושא, ולדאוג שהבכי לא ישתלם. ללא יוצאים מן הכלל.
- תנו לילדה תשומת לב יזומה. דווקא בזמנים בהם היא רגועה ושקטה, גשו אליה, חבקו אותה, שתפו אותה במשהו, הקשיבו לה, הציעו לה לבחור משחק שתשחק אתכם.
- הפסיקו להגיב לבכי, והתחילו להגיב בצורה עניינית כשהילדה נדרשת לעשות דבר מה: אתם מבקשים – הילדה בוכה ולא משתפת פעולה. אתם מבקשים פעם שניה בשקט, בלי כעס, בלי דרמה, אך בנחרצות: "אני מבינה שאת מאוד רוצה… / שקשה לך / שלא בא לך, אבל זה מה שצריך לעשות כרגע". זה צריך להיות קצר וענייני, בלי הסברים ארוכים ובלי עודף מלל. אם הילדה ממשיכה בשלה, אתם מציעים לה שתי אפשרויות לבחירה: את יכולה לעשות את מה שנדרשת ואז יישאר לנו זמן אח"כ לעשות גם את מה שאת רצית לעשות… או שאת יכולה… וכאן באה תוצאה טבעית או הגיונית, עליה החלטנו והודענו מראש (כדי שהילדה באמת תוכל לבחור, היא צריכה לדעת מראש, מה הרווח ומה המחיר של כל בחירה שתעשה). אם היא בוחרת באפשרות השנייה, אנחנו מפעילים את התוצאה, ללא טיפת כעס! למשל, "את יכולה להיכנס עכשיו למקלחת, נתקלח צ'יק צ'אק ותוכלי לחזור לראות טלוויזיה, ואת יכולה להמשיך לראות טלוויזיה, וכשאני אסיים לקלח את אחותך הקטנה, את תלכי לישון בלי מקלחת", "בעוד 10 דקות אנחנו נכנסים למקלחת. תבחרי אם את רוצה לסיים לאכול, או שאחרי המקלחת תלכי לישון רעבה".
- כשמדובר במשהו שהילדה רוצה לקבל – היא תוכל לקבל את זה כאשר היא תבקש יפה. במצב כזה, אנחנו מתעלמים מהבכי, אבל לא מתעלמים מהילדה! (אנחנו ממשיכים בפעילות שעשינו, כאילו היא לא בוכה). כמו כן, שווה לשקול להגמיש קצת את הכללים ולתת הקלות זמניות (זאת אומרת שאם יש דברים שבדרך כלל לא היינו נותנים/עושים, במשך התקופה הקרובה אנחנו נאפשר אותם), ולו רק כדי להעביר לילדה את המסר, שהיא לא צריכה לבכות וליילל, כי היא יכולה להשיג הרבה יותר אם רק תדבר ותבקש יפה.
- וכמובן, איך אפשר בלי עידוד, עידוד, עידוד! על כל שיתוף פעולה ועל כל צעד הכי קטן שהיא עושה בכיוון הנכון.
בהצלחה!
מה עושים עם התקפי זעם בגיל שנתיים
