בראשית כיתה א', ילדים עדיין חסרים את הכלים ללקיחת אחריות מלאה על השיעורים. נכון כי שיעורי הבית הם של הילד, אולם, נדרש כאן תהליך עד שהם יעברו לאחריותו המלאה. לכן תפקידנו כהורים, לתווך לילדים את ההיגיון שעומד מאחורי הכנת השיעורים (שיעורי הבית נועדו לאמן את הילדים באחריות ולפתח את מיומנויות הלמידה שלהם), והאחריות שלנו היא ללוות אותם, להדריך אותם וגם להציע עזרה ("בוא, נקרא יחד את השאלה וננסה להבין").
אנחנו נמצאים שם כדי לאפשר לילדים ליצור חוויות חיוביות, טובות ונעימות בכל מה שקשור לביה"ס. המסר צריך להיות: השיעורים הם שלך. אני אוהבת אותך, סומכת עליך ומתעניינת בך. אילו דברים חדשים/מעניינים למדת היום? איזה מקצועות אתה אוהב יותר/אוהב פחות, איזה מקצועות מעניינים בעיניך, איזה מקצועות קלים לך ובאילו אתה מרגיש שאתה מתקשה? האם אתה זקוק לעזרה? כך בהדרגה, עד שתתבסס האחריות (כל ילד בקצב שלו), יכולת תכנון הזמן של הילד תשתפר, וכמובן, תשתכללנה מיומנויות הקריאה, המאפשרות הכנה עצמית של שיעורי הבית, עד ששיעורי הבית יעברו לאחריותו הבלעדית של הילד.
כאשר מדובר בגילאים מאוחרים יותר, כאמור, הכנת השעורים, בדומה לתהליכים אחרים בחייו של הילד, הינה שלב נוסף בלקיחת אחריות על משימות החיים העומדות בפניו. סירוב להכין שעורי בית מחייב אותנו ההורים, לברר ולבדוק, האם יש קושי כלשהו המסתתר מאחורי הסירוב (לקות למידה, קושי חברתי, בעיית ראייה, קשיי קשב וריכוז וכו'). רצוי לשבת עם הילד לשיחה, לומר לו "שיעורי הבית הם בתחום האחריות שלך, זה חשוב מאוד בשבילך, ואנחנו החלטנו שמהיום אנחנו לא רבים איתך יותר על הנושא הזה, כי חבל לנו לקלקל את היחסים". אחרי שזה נאמר, נסו לברר ביחד עם הילד, מה מקשה עליו להכין את שיעוריו. ייתכן שהוא צריך עזרה בניהול נכון של הזמן והגדרת זמן תחום המיועד להכנת שעורי הבית. יתכן כי הוא חש מאוים מול ציפיותינו הגבוהות, ומתחמק מהכנת השיעורים כדי לא לפגוש את הביקורת שלנו. ייתכן שהוא מתקשה במקצועות מסוימים, מה שגורם לו להימנע מלהתמודד עם המשימה בכללותה.
יתכנו סיבות נוספות – יש לאתר אותן כמובן ולתת מענה מתאים. שבו, תכננו ביחד את הדרכים שיקלו עליו למלא את המשימה. במקביל, אפשר לפנות למורה ולבקש את שיתוף הפעולה שלה (מבלי שהילד שומע את השיחה). שהמורה בביה"ס תפנה אליו ותבקש לבדוק את השיעורים, ובמידה והוא לא מכין, שביה"ס יגיב בהתאם. והכי חשוב – מרגע שהאחריות עברה אל הילד- קחו 2 צעדים לאחור, תנו לו לשאת בתוצאות בחירותיו והעבירו לו את המסר שאתם תמיד שם בשבילו ושאתם סומכים עליו במאת האחוזים.
פעמים רבות כאשר אנו, ההורים, עסוקים בהשוואות (לאחים, לחברי הכיתה) ויש לנו ציפיות גבוהות מהילד, זה פועל בדיוק בצורה ההפוכה, כי זה עלול לשתק את הילד… מחקרים מראים כי ילד חסר ביטחון, עם דימוי עצמי נמוך, יקבל כ 20 נקודות פחות מהפוטנציאל שלו במבחני איי-קיו. ילד לא לומד ולא מתקדם מדיבורים ומהסברים. הילד ממריא ונישא על כנפי האופטימיות של ההורה. אם אנחנו מאמינים בילד וסומכים עליו שהוא מסוגל – זה כל העידוד שהילד צריך כדי להצליח. ולהפך – כשאנחנו מאוכזבים ומלאי חששות, זה פועל כנבואה שמגשימה את עצמה.
בהצלחה!
מריבות בין אחים – איך גורמים להם להפסיק
איך להתייחס לקנאה בלידת אח חדש
איך לחלק את תשומת הלב בין הילדים
