מה אתם עושים אם הילד שלכם חוזר הביתה, פורץ בבכי ומשתף אתכם שנחשף לתוכן אלים, מלחיץ או בעייתי? אז נכון שאנחנו מדברים עם הילדים על זה כל הזמן, מדריכים אותם איך להגיב במידה ונחשפו לתוכן לא ראוי; לסגור מיד ולא להמשיך לצפות או להפיץ, לדווח לנו… אבל מה קורה כשהחבר משתף אותם, והם כמובן נותנים בו אמון, או סתם לא מספיקים להסיט את המבט? התמונה המבעיתה נתקעת להם בראש לנצח והדמיון מתחיל לעבוד שעות נוספות… הם מתקשים לישון, מתקשים לאכול, מפתחים חרדות ופחדים…
אז מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור להם להתמודד טוב יותר?
- לשמוח על כך שהילדים שלכם סומכים עליכם ומרגישים מספיק בטוחים לבוא ולשתף אתכם במה שקרה. לעודד ולחזק אותם על כך שעשו את הדבר הנכון כשבאו אליכם.
- לחזק אצלם את ההבנה שהם הקורבן בכל הסיפור – הם לא אשמים במה שקרה להם.
- לעזור להם לעבד את התוכן הקשה אליו נחשפו – לאפשר להם לדבר על זה, לבטא את הרגשות שזה מעלה בהם ולשאול אתכם שאלות. להסביר שרוב הסיכויים שהסרטון ערוך ומה שהם ראו אינו אמיתי – שיש היום אינספור תוכנות ואפליקציות שיודעות לייצר אפקטים שונים וטריקים של עריכה, ולהפעיל מניפולציות גם על וידאו וגם על תמונות. ילדים היום צריכים לדעת להסתכל על דברים בעין ביקורתית ולא להאמין לכל דבר שהם רואים. הבנה כזו עשויה לעזור להם לצמצם את החרדה ולקבל תפיסה נכונה יותר של המציאות.
- לעזור להם לעבד גם את החוויה של אבדן האמון בחבר שחשף אותם לתוכן כזה, ולתת להם כלים להתמודד עם הפעם הבאה; על מי מהחברים אפשר לסמוך בהקשר הזה ועל מי לא… מה השאלות שהם צריכים לשאול לפני שהם לוחצים על קישור או מסכימים לצפות בסרטון.
- לתת להם כלים להתמודד עם הזיכרון שנצרב – לכוון את המחשבות לדברים אחרים; למשל בכל פעם שהזיכרון הזה מציף אותך, תחשוב על הסרטון החמוד שראינו יחד אתמול, תיזכר בסרטון המצחיק שהראית לי, או תזכור שמדובר בשחקנים או בעריכה של משהו שלא קרה באמת (תלוי בהקשר, כמובן)…
- במקרה שמדובר בילד אחר שחשף את ילדכם לתוכן הקשה – אם אתם מכירים את ההורים של אותו ילד – פנו אליהם ויידעו אותם על כך. כמו כן, אם הילד שלכם נחשף לתוכן הזה, סביר להניח שיש עוד ילדים בכיתה שנחשפו אליו. לא בטוח שכל הילדים הרגישו מספיק בטוחים לשתף בכך את הוריהם. הציפו את הנושא בעדינות בקבוצת הווטסאפ הכיתתית. בלי לנקוב בשמות, בלי לבייש או להאשים – ממקום של העלאת המודעות של ההורים בקבוצה שיש סיכוי שילדיהם נחשפו לתכנים בעייתיים שדורשים תיווך.
לסיכום, אין מה לעשות, עד כמה שננסה להגן על ילדינו מפני תכנים לא ראויים, בעידן של היום, בלתי נמנע שמדי פעם הם יתקלו גם בדברים שהם לא היו צריכים לראות, ואשר ישפיעו עליהם בצורות שונות ומשונות. לצערנו, מרגע שהמוח נחשף לתוכן מסוים, הוא שם להישאר… ולא נוכל למחוק אותו מהזיכרון – אבל כן נוכל לעבד אותו וללמוד לנהל את הזיכרונות שלנו. במידה ואתם מרגישים שעשיתם כל מה שאתם יכולים, כדי לעזור לילדכם להתגבר על הטראומה וזה עדיין לא מספיק – פנו לקבלת עזרה מקצועית. יש תחום שנמצא מאוד יעיל בעיבוד וריפוי זיכרונות. הטיפול הוא קצר מועד וללא מגע ומתאים מאוד גם לעבודה עם ילדים קטנים. קוראים לזה Emid או emdr, ואני ממליצה עליו מניסיון אישי עם הילד הפרטי שלי. בעיקרון מדובר בטיפול די פשוט, שבו מכוונים את המטופל לאן להזיז את העיניים ובאיזה קצב, תוך עיבוד והתבוננות מנקודות מבט שונות על אירוע שההיזכרות בו מעלה תחושות קשות, על מנת לתת לאותו זיכרון טראומטי הקשר שונה.
כך תסייעו לילדכם להימנע מפגיעה מינית
