הורים שמגיעים אליי לקליניקה מספרים שיש תקופות שהם חווים זלזול, חוסר אכפתיות, מניפולציות, שקרים והתעלמות של המתבגרים מהם ומצרכיהם. "אנחנו מסיעים אותם לכל מקום", הם אומרים, "קונים להם כל מה שהם צריכים או מבקשים, משקיעים בהם, טורחים ועושים סביבם, הכל כדי לשמח ולרצות אותם. ואז, בבקשה הכי קטנה שלנו מהם, אנחנו מקבלים סירוב, התעלמות או במקרה הטוב תשובה מתחצפת".
חוויה קשה זו של ההורים, ולצדה התחושה העמוקה של כפיות טובה, פעמים רבות גורמת לריחוק פיזי ורגשי, ולחוסר הרצון להמשיך "לפנק" אותם בשירותים שאינם הכרחיים, או להתאמץ לעשות עבורם דברים.
אז כן, הרבה הורים למתבגרים שותפים לחוויה הזו, שהמתבגרים שלהם מעוררים בהם רגשות של כעס, עלבון ואכזבה… ולפעמים יש תקופות שהרגשות האלו כל כך חזקים ומשתלטים, שהם צובעים את כל היחס שלהם כלפיהם. גם המתבגרים עצמם, רוב הזמן מסתובבים בהרגשה שהם לא מספיק טובים, שההורים כל הזמן מאוכזבים מהם, כועסים עליהם, שופטים ומבקרים אותם – וזה מקום שלא קל להיות בו, לא להורה ולא למתבגר.
אז יש כאן כמה אקסיומות לגבי מתבגרים, שחשוב להבין ולהפנים, ואולי ברגע שנצליח לקבל אותם ולשנות את הפרשנות שלנו, נצליח גם פחות לכעוס ולהיפגע ונוכל יותר להיות שם בשבילם:
אקסיומה #1
ילדים מתבגרים הם חצופים!
לא מתאים לכם האופן שהמתבגרים מדברים אליכם? עצרו את השיחה באותו הרגע, תגידו להם שאתם פגועים ושתמשיכו לדבר אחרי שתירגעו, תסתובבו ולכו משם. כך אתם מסמנים את הגבולות שלכם ומלמדים גם אותם לכבד את עצמם ולסמן את הגבולות שלהם.
אקסיומה #2
ילדים מתבגרים מרוכזים ועסוקים בעצמם!
זה לא אומר שאתם צריכים להפסיק לדרוש מהם דברים. הגדירו בצורה ברורה מה התפקידים שלהם בבית והזכירו להם אותם בנעימות, עד שיתבצעו. צמצמו ביקורת לאפס וזכרו להוקיר, לפרגן ולהודות להם על כל דבר שהם עושים למען הכלל.
אקסיומה #3
ילדים מתבגרים אמורים להתרחק, להתמרד ולבדל עצמם מהוריהם – זה חלק חשוב ובלתי נפרד מהשלב ההתפתחותי שהם נמצאים בו, של חיפוש עצמי, הגדרה עצמית, פיתוח נפרדות ועצמאות. בקיצור "זה לא נגדכם, זה בעדם".
אקסיומה #4
התנהגותם החצופה, האגואיסטית והמתמרדת, לא משקפת את החינוך שהם קיבלו מכם בבית ולא אבדן הערכים שלאורם גידלתם וחינכתם אותם כל השנים! מה שאתם רואים עכשיו – זה לא המוצר המוגמר! סמכו על כך שהערכים שהנחלתם להם נמצאים אי שם עמוק בפנים, וגם אם הם לא באים לידי ביטוי בבית ברגע זה, הם באים לידי ביטוי מחוץ לבית עם החברים שלהם. כל האנרגיה שלהם בתקופה הזו מתועלת לשרוד את העולם החברתי שבחוץ. הבית זה המקום שבו הם מרגישים מספיק בטוחים לשחרר.
לסיכום, זכרו שההתנהגות שלהם היא נורמטיבית לשלב ההתפתחותי שהם נמצאים ולא נגדכם! שימו רגע בצד את האגו, ואת הדיון בנוגע לשאלה מי צודק ומי טועה… מי בסדר ומי לא, וקחו נשימה עמוקה. כשכולנו מרגישים רק כעס, עלבון ואכזבה, זה לא מאפשר לטוב להיכנס וקשה מאוד לחולל שינוי משמעותי ביחסים ובאווירה הכללית. אל תחכו שהמתבגרים שלכם יעמדו בציפיות וישנו דרכיהם, כדי להראות להם אהבה – תביאו אתם את השינוי! צרו רגעים שיהיה בהם גם רוך והקשבה, חמלה והבנה, קבלה ללא תנאי, חיבוק, ליטוף, מחמאה או פירגון, מילת עידוד וכן, גם בילוי משותף – ומהרגעים האלה תצמחו ביחד.
כך תעזרו למתבגרים שלכם לעמוד מול לחצים חברתיים
כלים להתמודדות של מתבגרים עם מצבי דחק ומציאות לא רצויה
