למה המתבגרים פחות משתפים אותנו ואיך נצליח להוציא מהם יותר ולעודד אותם לחזור לשתף אותנו?
הם מגיעים הביתה מביה"ס, אוכלים ומסתגרים בחדר מול המסך עד הפעם הבאה שהם שוב יוצאים… אתם מרגישים מנותקים ובקושי מצליחים להחליף איתם מילה… ואם אתם מעיזים ושואלים אותם מה שלומם, או איך היה היום שלהם, במקרה הטוב תקבלו תשובה של מילה אחת – "כיף" או "בסדר". אתם כל כך רוצים להיות קרובים אליהם ולדעת באמת מה עובר עליהם, והם פשוט לא מאפשרים.
מה עושים?
מקבלים את זה שהילדים שלכם נכנסו לגיל ההתבגרות! שההתרחקות שלהם מכם, ההורים – זה חלק מהתהליך ההתפתחותי שכל מתבגר צריך לעבור וזה נורמלי!
מבינים שכרגע החברים שלהם חשובים להם יותר מכם וכך צריך להיות!
מכבדים את הבחירה שלהם לא לשתף ומודים להם על כל פעם שבחרו אחרת
במקום לשפוט – מביעים עמדה, למשל: "אני חושבת שפחות מתאים…"
במקום ביקורת, תיוגים ואמירות נחרצות לגבי מי ומה שהם – חזקו והדגישו את ההתנהגויות שכן הייתם רוצים לראות – עצמאות, אחריות, נחישות, התמדה, מוסריות, עזרה, אכפתיות, רגישות ודאגה לאחרים. בכלל, מומלץ לצמצם את הביקורת שיש לכם עליהם ועל התרבות שלהם למינימום.
ככל שהמתבגרים שלכם ישמעו מכם יותר מילים טובות ומחמאות, הכרה והוקרה על מה שיש, ופירגון על כל הטוב שאתם רואים בהם, כך יגבר האמון שלהם בעצמם וביכולותיהם, הם יאהבו את עצמם יותר ויפתחו דימוי עצמי חיובי.
פחות הצעות לפתרונות, יותר הקשבה, אמפתיה והבעת דעה חיובית על "איך ומה כן".
פחות שאלות רטוריות, שכל מטרתן להשקיט את החששות והחרדות שלכם, ויותר שאלות מתוך סקרנות ורצון אמיתי להכיר אותם ואת איך שהראש שלהם עובד – מה את/ה חושב/ת על זה? על מי את/ה סומכ/ת ועל מי פחות? מי החבר/ה שתמיד יהיו שם בשבילכם? סיקרן אותך פעם לנסות…?
כבדו את הזמן שלהם! זה בסדר שהם לא מתייצבים ברגע שבא לכם לדבר. מיצאו את הזמן המתאים להציע להם לשוחח אתכם; וכשזה קורה – תעריכו כל שיחה, אפילו אם היא קצרה – גם שיחה של דקה וחצי יכולה להיות משמעותית.
ובאותה נשימה – ברגע שהם מבקשים לדבר איתכם, אתם עוצרים הכל ומרימים את העיניים מהמסך – תנו להם את ההרגשה שהם הדבר הכי חשוב לכם בעולם!
כך תעזרו למתבגרים שלכם לעמוד מול לחצים חברתיים
כלים להתמודדות של מתבגרים עם מצבי דחק ומציאות לא רצויה
