אם עד עכשיו חשבתם שהוא עצלן, מרדן וחצוף, שלא אכפת לו, או שהוא מזלזל בסמכותכם, עכשיו אתם יודעים שמדובר במצב נוירולוגי-אובייקטיבי שאינו בשליטתו והוא זקוק לעזרתכם. אתם היחידים שיכולים לפרוץ את מעגל הכישלון הזה.
אז נכון שקשה לו להתרכז בדברים שלא מעניינים אותו (שזה בערך כל מה שאנחנו מבקשים ממנו לעשות), וקשה לו להתארגן וקשה לו להתאפק, וקשה לו לסיים את המטלות – אבל קשה, זה לא בלתי אפשרי!
חשוב שהילד ידע שהרבה מהדברים שהוא חווה קשורים לאופן התפקוד הייחודי של מוחו ולא לאישיותו. המסר הכי חשוב, שהילד שלכם יבין – שעל אף שמעשיו לעיתים שגויים, הוא עצמו ילד טוב, מקובל ואהוב.
היו מודעים לתגובות האוטומטיות שלכם ונסו לשנות משהו בתגובה: הפחיתו בצורה משמעותית את כמות הביקורת וההערות השליליות שאתם מפנים כלפי הילד – אתם לא רוצים לפגוע בביטחונו העצמי ובתחושת הערך של ילדכם.
ועכשיו משהבנו שמדובר בהפרעה נוירולוגית, זה לא אומר שנשתמש בה כתירוץ, אלא נחפש לה פתרון…
זה לא שמעכשיו הכל מותר ואנו מסירים מהילד כל אחריות על חייו. העובדה שיש לו הפרעת קשב לא מהווה אישור עבורו לעשות ככל העולה על רוחו ולהימנע ממשימות פחות מלהיבות, כמו שיעורי בית ועזרה במטלות הבית – להפך! זה אומר שהוא צריך לעבוד יותר קשה מאחרים, שהוא צריך להתאמץ יותר ולחפש דרכים יצירתיות איך להפוך את המשימות המשמימות, למשהו שהוא יכול למצוא בו עניין ואף ליהנות ממנו ☺ עזרו לו לעשות זאת!
היו שם בשבילו ולוו אותו לאורך כל הדרך. העריכו את המאמץ, את הניסיון, את הכוונה, מצאו תמיד משהו חיובי להגיד, גם אם המשימה לא בוצעה בשלמותה: גם אם הוא ישב חצי שעה וענה על 2 עמודים, מתוך 5 שהמורה נתנה לעשות – בשבילו זה הישג מאוד משמעותי! שבחו והפכו כל הישג קטן שנעשה בכיוון הנכון להצלחה גדולה.
כמו כן, נסו להחליט מראש על התנהגויות מסוימות מהן אתם מוכנים להתעלם בתקופה הקרובה. למשל, צורת הישיבה ליד שולחן האוכל, או הקולות שהילד משמיע.
ובתחומים שבהם בחרתם להמשיך להעיר, נסחו את הערותיכם כתיאור קצר וענייני, המעודד את הילד לקחת אחריות ולנקוט בפעולה על מנת לתקן. למשל, "התיק נשאר בסלון", "האור בשירותים דולק", "השוקו נשפך, בוא קח מטלית", "הספרים מפוזרים על הרצפה", "צריך להוריד את המים בשירותים"… וכד'. שוב, העובדה כי לילד יש בעיה אובייקטיבית שאינה בשליטתו, אינה נותנת לו את החירות לעשות כל מה שהוא רוצה ואינה פוטרת אותו מלקיחת אחריות על מעשיו!
המעבר ממעגל הכישלון למעגל ההצלחה
הניצוץ שמצית את מעגל ההצלחה הוא הקבלה של הילד שלנו כפי שהוא. על מנת שתוכלו ללמד את עצמכם לקבל את הילד שלכם, עשו לעצמכם הרגל, לחפש במיקרוסקופ את הצדדים החיובים שיש בילד ולומר לו אותם בכל ערב לפני השינה.
רוצים לחזק את הדימוי העצמי? צרו לו המון הזדמנויות לחוות חוויות של הצלחה
כאמור, ילדי קשב וריכוז הם ילדים הסובלים מחסך גדול בהצלחות ויודעים בעיקר כישלונות. לכן, חשוב ביותר שתצרו עבור הילד שלכם כמה שיותר הזדמנויות להצלחה, ואז תחזקו ותעודדו אותו – שיראה במראה לא רק את הכישלונות, אלא גם את ההצלחות. כך לאט ובהדרגה, הוא ילמד להאמין בעצמו ולזהות התנהגויות המביאות לו תועלת. כל הצלחה שכזאת, יחד עם העידוד שלכם, תחזק את דימויו העצמי, תגביר את המוטיבציה של ילדכם להמשיך להתאמץ, לחזור על ההתנהגות הרצויה ולהשיג הצלחות נוספות.
איך מעודדים ילד עם ADHD לקחת חלק פעיל במטלות הבית
כיצד לעזור לילדי קשב וריכוז לפתח כישורים חברתיים
קשב וריכוז – האם להתערב במריבות בין האחים
