להיות הורים לילד עם הפרעת קשב וריכוז – לא פשוט בכלל | מיה צור
הורות לילד עם הפרעת קשב

להיות הורים לילד עם הפרעת קשב וריכוז – לא פשוט בכלל

הורות הינה חוויה מורכבת ורצופת לבטים, אתגרים והתמודדויות. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בהורות לילד עם הפרעת קשב וריכוז- אז היא הופכת מורכבת וקשה עוד יותר.

רבות נכתב ורבות נאמר על מה שעובר על הילדים ואיך נוכל להקל עליהם את ההתמודדות. אבל מה עם ההורים? מה הם מרגישים ואיך הם מתמודדים עם כל הדבר הזה? בכלל – מה זה להיות הורים לילד עם הפרעת קשב? 

גם כשהילד מטופל, ואפילו אם הוא מקבל טיפול תרופתי, מדובר בתהליך, שדורש כל הזמן תחזוקה שוטפת. זה לא שיש לנו כאב ראש, לקחנו כדור ואין יותר כאב ראש. זה אף פעם לא עובר ולפעמים נדמה להורים שזה רק הם, מול כל העולם. מול ביה"ס, מול המשפחה המורחבת, מול החברים, מול הילד…  וזה אף פעם לא נגמר.

ההורים לילד עם הפרעת קשב כל הזמן זוכים להערות מהסביבה. למה הילד שלכם לא לוקח את עצמו בידיים? למה הוא לא משתדל יותר? למה הוא לא מפסיק להיות כזה מעצבן? למה הוא עושה לכם את זה? בהפרעת קשב הסביבה לא מרחמת. זאת הפרעה שקופה ומעצבנת, ובגלל שלא רואים אותה – אין שם שום חמלה. ההורים כל הזמן מוצאים את עצמם בעמדה של מגננה ומבוכה גדולה, מול כל המערכות, מרבים להתנצל ומתקשים מאוד להסביר למה הילד שלהם מתנהג כך.

הם כל הזמן מקבלים תלונות מביה"ס, וכל פעם שהפלאפון שלהם מצלצל הם נתקפים חרדה… מה הוא כבר עשה הפעם? "הוא שוב התפרע בכיתה, הוא שוב הרביץ בהפסקה, הוא מחכה לכם אצל המנהלת שתבואו לקחת אותו". הילד מושעה מביה"ס על ימין ועל שמאל. כי ב-ADHD יש הרבה בעיות התנהגות, והפתיל (של כולם…) קצר. הילדים לא תמיד מבינים את הסיטואציה החברתית אליה נקלעו, הם מתחצפים למורות, לפעמים הם מגיבים באלימות כדי לפתור בעיה נקודתית, הם לא קשובים, חסרי מנוחה, מפטפטים בשיעור, קמים מהכיסא, עסוקים בדברים אחרים בזמן השיעור, וזה ממש לא מוצא חן בעיני המורה. 

מכיתה א' מחברת הקשר שלהם עובדת שעות נוספות, וכל יום ההורים צריכים לבדוק מה המורה כתבה להם. ולפעמים ההורים פשוט לא מאמינים למה שהמורה מספרת, כי הרבה פעמים ההתנהגות של הילד שונה בביה"ס ובבית.

ההורים לילד עם הפרעת קשב, זוכים למטחי ביקורת מהמשפחה המורחבת. כי בארוחת שבת הילד שלהם תמיד מדבר בזמן הקידוש, תמיד נופל לו, תמיד נשפך לו, ואף אחד לא רוצה לשבת לידו… הוא תמיד אוכל מהר מדי (או לאט מדי), הוא מתפרץ לדברי אחרים, מדבר בחוסר טקט ועוד. ואת מי מאשימים? את ההורים כמובן! "זה רק בגלל שפינקתם אותו יותר מדי, אתם לא שמים לו מספיק גבולות…" והמשפחה היא לא היחידה ששופטת. הם זוכים לביקורת גם ממי שעד לא מזמן נחשבו לחברים הכי טובים שלהם. רוב זוגות החברים הגיעו לאותו שלב, פחות או יותר באותו הזמן, ולכולם זה ילד ראשון, ילד שני. סוג הבילויים המשותפים קצת השתנה, ועכשיו מחפשים יותר דברים שאפשר לעשות עם הילדים… אלא שהילד שלנו לא תמיד משחק יפה עם הילדים שלהם… הוא חוטף, הוא מרביץ, הוא מחבק חזק מדי, כל הזמן צריך להתעסק איתו ולהשגיח עליו ואי אפשר לנהל שיחה אחת ברצף בלי הפרעות, שלא לדבר על לשבת ביחד במסעדה… ההורים לא מרוצים שככה הילד שלהם מתנהג והם חשים מבוכה גדולה, אבל הם באמת לא יודעים מה לעשות, הם מרגישים חסרי אונים… החברים שופטים אותם ומאבדים סבלנות. זה כבר לא כיף להיפגש איתם והתוצאה היא שהחברים פשוט מתרחקים. הם קובעים וממשיכים להיפגש עם הזוגות האחרים, אבל כבר לא מזמינים את אלה עם הילד המעצבן. ההורים חווים תחושה קשה של דחייה, ופגיעה קשה בתחושת השייכות שלהם. למעשה, הם נשארים לבד, הם והילד "המופרע" שלהם. 

חווית הדחייה היא משותפת לילד ולהורים. אימהות מפחדות מההשפעה הרעה ומזהירות את ילדיהן שיתרחקו מהילד הזה ולא ישחקו איתו. החברים לא רוצים לבוא אליו ובטח שלא מזמינים אותו אליהם. במקרים קיצוניים ביה"ס שולח את הילד לוועדת השמה, שמחליטה אם להוציא אותו ממסגרת ביה"ס ולחפש לו מסגרות אחרות. ואז ההורים מתחילים להרגיש אשמים. הם לא מבינים מה הם עשו לא בסדר, "למה זה קורה לנו? איפה טעינו?" ורגשות האשם גורמים להם להיות עוד פחות עקביים בדרכי החינוך שלהם. יש אווירה לא נעימה בבית, הם כועסים, צועקים, לא מצליחים לשמור על הגבולות, ולפעמים, בגלל שזה שקוף, גם הם מתקשים לזכור שלילד שלהם יש בעיה אורגנית וקושי אמיתי ושהוא לא עושה להם את זה בכוונה. 

הורים יקרים, חשוב שתדעו – אתם לא אשמים, זה לא תלוי בכם ולא בשליטתכם, ואתם לא יכולים לעשות שום דבר כדי "לתקן" את זה! נכון, זה קשה, זה מתיש, זה שוחק ומתסכל, אבל כל מה שאתם יכולים לעשות כרגע זה להפסיק להאשים, לקבל את זה כמצב נתון, ולהתפנות כדי ללמוד וללמד את הילד שלכם איך להתנהל עם הלקות שלו. להיות אופטימיים ולהתמקד בצדדים החיוביים של זה, ויש צדדים חיוביים! הפרעת קשב מקנה לא רק סבל, אלא גם יתרונות מסוימים ונקודות חוזק, לעומת אנשים שההפרעה לא קיימת אצלם. לילדים אלו תפיסה מהירה של מצוקת הזולת ורגישות לסבלם של אחרים. הם נוטים להיות סקרנים, יצירתיים מאוד ובעלי כושר המצאה. אם תדעו לנווט אותם נכון, ולהבליט את נקודות החוזק והייחודיות שלהם, הם יגדלו לבוגרים בריאים ופוריים. אנשים בעלי הפרעת קשב יכולים להגיע להישגים מרשימים ולתרום לחברה בה הם חיים.‏ ישנם מדענים, ציירים, מדינאים, חוקרים, ספורטאים ואנשי תקשורת מצליחים, שמייחסים את הצלחתם להפרעת הקשב שלהם. בעלי הפרעות קשב, פעמים רבות, מצטיינים בחשיבה מופשטת וחשיבה מחוץ לקופסא, והם בעלי חוש הומור מפותח. כשהם עוסקים בדבר שמעניין אותם, הם יכולים להגיע לרמת ריכוז גבוהה במיוחד ולהתמקד בצורה יוצאת דופן בדבר בו הם עוסקים למשך זמן רב. ההשתקעות המוחלטת בפעילות מסוימת, מביאה לתחושת סיפוק גדולה, ומאפשרת להם להצטיין באותו עיסוק שמעניין אותם. שם, אותה אנרגיה שמפריעה להם, כשהם נדרשים לעסוק בנושאים שלא מעניינים אותם וכאשר חוסר הקשב שלהם הוא גדול, משרתת אותם היטב, והם מסוגלים לעבוד שעות וימים ארוכים תוך הרגשת סיפוק רב. אנשים היפראקטיביים ללא בעיות מוטוריות יכולים להצטיין בספורט ולקבל אהדה והערכה חברתית רבה בעקבות זאת‏. במקרים מסוימים, אפילו האימפולסיביות והנכונות לנטילת סיכונים הן חיוביות, כאשר הן דוחפות אותם ליוזמות חדשות, גילוי ולמידה של נושאים וחוויות לא מוכרות. זכרו תמיד שמדובר בבעיה אמיתית. נסו להכיל עד כמה שאפשר. אמצו דרכי חינוך מתאימות. טפלו בילד ותנו לו את העזרה והתמיכה להן הוא זקוק ואל תזניחו. עשו כל מה שצריך כדי להעלות את רמת התפקוד של הילד ולטפח את דימויו העצמי. חוגים למשל. אל תוותרו על החוגים. העיסוק בתחומים בהם הוא מוכשר, יכול ליצור עבורו חוויות הצלחה ולהגן עליו מפני היווצרות של דימוי עצמי נמוך ובעיות תפקוד משניות. נסו למצוא עבורו את החוג המתאים, עם המאמן או המדריך שיש לו גישה מתאימה וקבוצה קטנה יחסית של ילדים ועודדו את הילד להתמיד. 

בבית בו גדל ילד שאין לו הפרעת קשב, יכולים ההורים לנקוט בגישות שונות והילד לומד להגיב באופן שונה לכל אחד מהם. אולם במקרה של ילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז, מחלוקת בין ההורים לגבי דרך ההתנהלות עם הילד, יכולה להביא את הילד לכדי בלבול, עד כדי שיבוש בתפקוד המשפחתי, ביחסי הורים-ילדים ובזוגיות. בכלל, אין ספק שההורות לילד כזה מכניסה המון מתחים לזוגיות, ומאחר ואתם הדמויות המשמעותיות ביותר עבור הילד, כדאי מאוד שגם אתם תקבלו את העידוד, התמיכה הרגשית וההדרכה לה אתם זקוקים, ולא תזניחו את הקשר ביניכם. זה לא פחות חשוב. 

טיפול רגשי והפרעות קשב

איך מעודדים ילד עם ADHD לקחת חלק פעיל במטלות הבית

קשב וריכוז – איך לפרוץ את מעגל הכישלון

כיצד לעזור לילדי קשב וריכוז לפתח כישורים חברתיים

קשב וריכוז – האם להתערב במריבות בין האחים

על הקשר בין הפרעת קשב ובלגן

הפרעת קשב ושיעורי בית


מיה צור, יועצת זוגית ומדריכת הורים לגיל הרך ולמתבגרים. התמחות בהפרעות קשב. התמחות בילדים עם אלרגיות למזון. בעלת תואר B.A. במדעי ההתנהגות.

שתפו את המאמר:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב print
שיתוף ב email

מאמרים בנושא הפרעות קשב

הגעתם לסוף :)
הגעתם לסוף :)

צריכים הדרכת הורים או ייעוץ זוגי?

השאירו פרטים ואחזור אליכם בהקדם!
תודה על הרשמתך

צריכים הדרכת הורים או ייעוץ זוגי?

השאירו פרטים ואחזור אליכם בהקדם!
תודה על הרשמתך
דילוג לתוכן