למדו את ילדכם את כל אותם דברים שנראים לכם מובנים מאליו – יתכן שלכם הם מובנים, אבל לו הם לא מובנים כלל. למדו אותו שהוא יכול ליזום. שיש לו את היכולת לשתף פעולה, לחפש הזדמנויות למתן עזרה – למשל, להציע להביא שיעורים לחבר שנעדר מהלימודים… להציע לחלוק את הציוד שלו עם מי שחסר לו משהו, וגם לקבל עזרה כשצריך – "לא הספקתי להעתיק מהלוח, אני יכול לסיים להעתיק את השאלות מהמחברת שלך?" או "לא שמעתי מה המורה ביקשה לעשות בבית, אתה יכול להגיד לי מה היו השיעורים?"
למדו אותו כישורי שיחה – היכולת להקשיב לחבר ולהתעניין בדבריו, לשאול שאלות, להבין למה הוא התכוון, לדבר בצורה ברורה ומובנת. למדו אותו לפרגן לחבר שהצליח ולעודד את מי שלא. לשמור על קשר עין, לחייך יותר. למדו אותו להביע רגשות באופן מותאם לסיטואציה, כך שהילדים האחרים יבינו אותו.
התאמנו על היכולת לדחות סיפוקים ולווסת בין הצרכים שלי לבין הצרכים של האחר – למשל, לוותר לפעמים על רצונותיי כדי להישמע לבקשות האחר. התאמנו בבית דרך משחק אתכם ועם האחים, על היכולת לקבל את הכללים והחוקים של הקבוצה או המשחק, לבצע משימות לפי תור, להתפשר כשצריך ולא פחות חשוב, על היכולת לשאת תסכול או הפסד.
כל אלה הן יכולות נרכשות, שאפשר וחשוב ללמוד ולהתאמן עליהן בבית, בחיק המשפחה. כל אלו הם כלים, שילדכם יוכל להשתמש בהם, כדי להתמודד עם הקושי ולשפר את מעמדו החברתי.
תווכו ועזרו לילדכם להבין את רגשותיו של האחר – כי כשהוא בתוך הסיטואציה זה רק הוא ומה שהוא מרגיש… באותו הרגע הוא לא רואה את האחר ולא פנוי להבין את מה שקורה, יש לו קושי גדול להכיל גם את הרגשות שלו וגם את רגשותיו של האחר בו זמנית.
היו מודעים לכך שלילדי קשב וריכוז יש נטייה לפרשנויות קיצוניות ושיפוטיות יתר: מבחינתו של הילד שלכם, אם מישהו לא הסכים לשתף אותו במשחק (כי אולי הם משחקים במשחק לשניים ואין מקום לשלישי, או שאולי הם כבר לקראת הסוף, או שהקבוצה כבר מלאה ואין מקום לעוד אחד שיצטרף על המגרש…) זה לגמרי אישי… כי כולם שונאים אותו ואף פעם לא משתפים אותו בשום דבר…
וכאן אתם נכנסים לתמונה ותפקידכם לתווך את המציאות. לעזור לו להרחיב פרשנויות ולהבין את הסיטואציה כפי שהיא באמת ולא בשיפוט יתר לכאן או לכאן. כשהוא מנסה לקבוע עם חבר והחבר אומר שאי אפשר לבוא אליו היום: במקום "הילד הזה שונא אותי, הוא אף פעם לא יהיה חבר שלי" – "היום הוא לא פנוי כי יש לו חוג / כי הוא קבע כבר עם חבר אחר, אולי מחר". הזכירו לו את כל אותם הפעמים שכן שיתפו אותו, שכן הזמינו אותו להתארח, שכן ביקשו לבוא אליו…
עודדו מפגשים חברתיים בשעות אחה"צ – עם ילדים מתחת לכיתה ג' ההורים עדיין יכולים להיות מאוד פעילים ולעזור לילדיהם לבנות לעצמם חיים חברתיים מעט טובים יותר, גם אם זה מאחורי הקלעים. חלקו את זה לכמה חלקים:
- בשלב ראשון עזרו לילדכם להביא חבר אחד הביתה. שבו עם הילד ועשו מיפוי – את מי מתאים להזמין ואת מי פחות (יש ילדים בכיתה שלא מתאים להזמין אותם מכל מיני סיבות). דברו איתו על איך ניגשים אל הילד בכיתה – לא בזמן השיעור, ולא כשהוא עסוק בדברים אחרים, אולי בטלפון אחה"צ (יש ילדים שצריכים ממש הדרכה איך להזמין חבר הביתה, מתי לגשת אליו, איך לפנות אליו, מה להגיד לו, מה אומרים בטלפון כשמתקשרים – אפשר לעשות איתו ממש סימולציה של שיחת הטלפון…).
- שבו עם הילד לפני הפגישה, העלו ביחד תסריטים וחשבו על כל האפשרויות – מה הולך להיות בפגישה. תכננו והעלו רעיונות לפעילויות שהם יכולים לעשות ביחד, איפה ייפגשו? במה ישחקו? לאן ילכו?
- למדו את ילדכם כיצד לקיים קשר חברתי טוב, שנמשך לאורך זמן. להציע עזרה, לגלות התעניינות והקשבה, להביע אכפתיות, הומור, להיות גמישים ולתת לחבר לבחור ולהחליט מה עושים וכד'…
- בהתחלה מומלץ להזמין את החבר למטרה ספציפית – למשל להזמין אותו לרכב ביחד על אופניים, לשחק כדורגל, לעשות פעילות יצירה… כך לא ייווצר מצב שהילדים יימצאו בחוסר וודאות, וייחסך מהם המשא ומתן.
- חשבו יחד עם הילד כיצד ינהג אם החבר לא ירצה לשחק במה שהצענו לו, הסבירו שכשאנו מארחים, לאורח יש עדיפות בהחלטות מה עושים ובמה משחקים ולכן אנחנו לא רבים ולא כועסים, אלא מתכננים מראש אופציות נוספות.
- כמו כן, מומלץ לתחום את הביקור בזמן ולתכנן פעילות שיא לרבע שעה האחרונה – המטרה שלנו שתהיה המשכיות, שהחבר ירגיש שהוא לא מיצה את המפגש וירצה לבוא שוב.
- תווכו מהם כללי האירוח – לא "זה הבית שלי, אני קובע" אלא להפך – אני צריך להיות גמיש.
- תווכו מהם כללי הבית – לא נכנסים לחדר ההורים, לא נוגעים בדברים שהם אסורים, לא קופצים על הספות, לא מוציאים דברים מהמקרר בלי רשות…
- אם יש אחים בבית, חשוב שההורים ידאגו שהאחים לא יפריעו / ימשכו את תשומת הלב של החבר… אז או שנעסיק את האחים במשהו אחר, או שגם הם ילכו לחברים מחוץ לבית.
- חשוב שלילד יהיה את הכוח להוביל את הפגישה. הוא המארח, הוא זה שפותח את הדלת ומזמין את האורח להיכנס, הוא זה שמציע לו משחקים. אנחנו נמצאים ברקע – אם הוא צריך אותנו.
- אם אתם רואים שהילדים נקלעו לוויכוח והמצב נתקע או מסתבך, קראו לילד לצד ודברו איתו ב-4 עיניים, לעולם לא ליד החבר. דברו בנועם, בשקט, בלי כעס, ביקורת או שיפוטיות. "הוא לא רוצה, אז בוא נראה מה עושים עכשיו, אולי תציע לו…" – תווכו מציאות, הרחיבו פרשנות והציעו דרכים לפתרון.
- אחרי הביקור ערכו ניתוח קצר. ממה נהנית ומה הרגיש לך כיף? מה תרצה לעשות שוב? איפה לא היה כל כך טוב? מה אתה חושב שאפשר היה לעשות אחרת? איך אפשר לתקן את זה לפעם הבאה? בעיקר האירו את עיניו של הילד לדברים שהוא כן הצליח ועשה טוב ותנו תקווה. הדגישו את החיובי והאמון ביכולתו של הילד להצליח.
עודדו את ילדכם להירשם לחוגים, להשתתף בפעילויות חברתיות, אולי להצטרף לתנועת נוער, לצאת למגרש המשחקים… אולם, שימו לב שאתם לא לוחצים יותר מדי, ואל תכפו עליו לעשות דברים שאינו מעוניין לעשות. אל תשכחו כי המטרה היא ליצור חוויות נעימות – חוויות של הצלחה. כאלה שיחזקו את הדימוי העצמי של הילד. אם הוא יחווה את הקשר החברתי כעניין מעיק וקשה, הוא עלול לפתח כלפיו התנגדות ולוותר. תנו לו לבחור את הדרך שהכי מתאימה לו.
בהצלחה ☺
איך מעודדים ילד עם ADHD לקחת חלק פעיל במטלות הבית
קשב וריכוז – איך לפרוץ את מעגל הכישלון
